יש לי חברה שקוראים לה נורית. היא נחמדה והכול, אבל לפעמים קצת
מוזרה. פעם היא אמרה לי שהיא לא מבינה למה אי אפשר שכולם יחיו
בהרמוניה בארץ הזאת. היא גם שאלה למה אין שלום בין יהודים
לערבים. אז הסברתי לה שאם הכול היה מושלם כל כך, אז לא היה לנו
על מה לריב או להתווכח, גם לא היו לנו נושאים לדיונים וסיבות
להדיח ראשי ממשלות.

אמרתי לה שככה העולם בנוי, יש רודף ונרדף, ושתמיד היה ככה. היא
קימטה את המצח כלא מרוצה אבל קיבלה את זה כעובדה, כי אין
ברירה.

יום אחד נורית באה אליי כדי לשחק בבובות. אני הכי אוהבת לשחק
איתה בבובות כי דודה שלה מאמריקה מביאה את הבובות הכי יפות. אז
שיחקנו. פתאום נורית התחילה לבכות ולא הצליחה להפסיק. ניסיתי
לדבר איתה ולשאול אותה מה קרה, אבל היא הייתה בכזאת היסטריה
שלא הבנתי מילה ממה שאמרה לי. לבסוף היא נרגעה ואמרה שאמא שלה
כל היום בוכה כי אח שלה הלך לצבא ועכשיו הוא אולי ימות כי יש
מלחמה. והיא מפחדת שהיא לא תראה אותו שוב כי הוא הבטיח לה
שישחק איתה בסוף שבוע הבא.

נאנחתי וחייכתי והסברתי לה שאין לה מה לעשות בנידון ושלא תדאג.
אמרתי לה שהגורל יקבע ושאף פעם אי אפשר לדעת. גם הבטחתי לה שאם
הוא ימות אז אני אשחק איתה בשבת, למרות שלא הבטחתי. היא נרגעה
והמשיכה לשחק בבובות מאמריקה שדודה שלה הביאה.

ביום חמישי אמא שלי סיפרה לאבא שאח של נורית מת. היא אמרה
שהאוטובוס שלו התפוצץ בירושלים כשהוא היה בדרך הביתה.
נבהלתי... עכשיו נורית בטח עצובה ואני אצטרך לשחק איתה בשבת,
כי אח שלה הבטיח...

בערב הלכתי עם אבא ואמא לנחם את המשפחה של נורית, ואמא ביקשה
שאני אשתוק ולא אדבר כי כולם עצובים מאוד. אמרתי לנורית שאם
היא תרצה לשחק בשבת אני מוכנה לבוא ושרק תגיד. היא שמחה וביקשה
שאני אבוא בכל יום שבת לשחק איתה וככה היא לא תהיה עצובה יותר.
שאלתי אותה אם אפשר לשחק כל שבת בבובות מאמריקה והיא אמרה שהיא
לא יודעת, שהיא לא רוצה לבזבז אותן עליי.
נעלבתי ממש והתחלתי לצעוק עליה שזה שאח שלה מת זה לא אומר שהיא
צריכה להתקמצן ואפשר לחשוב מה היא עצובה כל כך, כל יום מת
למישהו אח, היא לא הראשונה, ושהיא אינטרסנטית ושהסיבה היחידה
שהיא עצובה זה כי אח שלה לא יבוא לשחק איתה ולא שהוא מת באמת
ולא יחיה יותר לעולם. היא שתקה.

נראה לי שעד היום היא שותקת, וגם נראה לי שהעלבתי אותה. אבל לא
איכפת לי.
היא לא הסכימה לי לשחק בבובות מאמריקה אז מגיע לה לקבל את
המציאות בפנים...
שתלמד לא להתקמצן...