נערמו להם הדפים הישנים,
תמצית חיים מונחת באבק וכורי עכביש.
האם סלחתי?
האם דברתי רק אמת?
הונית, שיקרת, ושמרת על טינה קרוב לגופך.
מונולוגים ריקים, שותקים בדממת הערביים השיכורה,
גזע העץ נשרף לאיטו, הזמן בעיצומו חולף.
דוקר ושורט כל מתנגד.
נשמתה נפחה בטרם עת, ביום שגאווה ואושר היו לכזב,
ביום שבו התחילו להמית בשוגג.
קצף הים הוכתם בדם,
קצוצי גבות, כרותי אוזניים,
שרים את שירם הלילה.
ככואב,
כמוכר - השתעלנו כדי להסתיר דמעה זכוכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.