ולעת ערב נפלה התוגה על ליבי
את העשבים ליטפה הרוח וידעתי כי לעד אני אני
כאילן נטוע על אדמת העצב
כפרח שובב ביום של סתיו

ביום שהלכת חזרה הרוח לנשוב
לא עוד אושר שיטחי מרוקן מתכלית
והעצים שוב בצבעי אדום ירוק אפור בשלכת
והמעיין הטיל מימיו בשנית אל אסלת הקודש

וביום שאמצא ישועתי אז היא  תבוא
והאור פגש באור ויהי אור
והשלכת הייתה לאביב והפרחים לבית
ושפתיים אל שפתיים שדה חיטה זהוב
וגוף אל גוף כמו ים ליבשה.

כי לעת ערב כשהחשכה יורדת
והאפלה עוטפת את החלום
לא אחדל להאמין...
שיהיה טוב, הרבה יותר טוב.