בכיתה סגורה ומחניקה כ-30 תלמידים ישבו, רובם הסתכלו לכיוון
השולחן חלקם באמת הקשיבו למרצה
לפחות אני, בעוד המרצה "החביב" הסביר על היצירה החשובה של חיי
"דף יומן שנתלש לשווא" ואמר
""דף יומן שנתלש לשווא" מעלה מחשבות אפילו בעין הקורא הכללי,
הקורא אינו יכול להבדיל בין טוב לרע ורק יאמר את דעתו האמיתית
הרגשית כלפי היצירה הכתובה במקרה הנ"ל. הכותבת שהיא חברתכן
לכיתה מאיה, כתבה מילים חזקות אך שכחה להכניס את אותם דימויים
ומטאפורות שדיברנו עליהם. ומאחר ומאיה לא הכנסת אותם, אין לנו
מה לעשות עם היצירה חוץ מלומר אם מבחינה רגשית אהבנו אותה.
כיתה האם אהבתם אותה? בבקשה בהרמת יד בלבד. לא? אף אחד? מצטער,
מאיה.
נמשיך כעת נדבר על עבודתו של מושיקו..."
כמה הוא מדבר, אלוהים יעזור, כן אני מאיה, וזה לא שלא כתבתי
דימויים או מטאפורות כמו שהמורה לכתיבה יצירתית שלי חושב, זה
לא אומר.
גם כן היחזקאל הזה. מיהו? אוף, זאת הפעם החמישית מתוך חצי שנה
שמר יחזקאל טינרברג חושב שאין לי כל דימוי או מטאפורה ומציג את
זה לפני כל הכיתה ועושה את השאלון המוכר והידוע "האם אהבת את
יצירתה של מאיה השבוע?" כמובן שכל האנשים פה תקועים אחד בתוך
הניירות של עצמו אז איך שהוא אני תמיד מפסידה בשאלון הזה.
יש כאן את מושיקו.
מושיקו יושב מאחורי, ואת מושיקו יחזקאל אוהב. לטענתו היצירות
של מושיקו חזקות, מובנות וכתובות לעניין אין אצלו חזרה על
דברים, וכן יש לו גם שגיאות כתיב כמובן, הרי לכל גאון ספרותי
יש שגיאות כתיב. אבל שלא תבינו לא נכון, השגיאות האלה באות
מתוך משהו שמושיקו רצה הרי להביע...
כן בטח הוא רצה להביע את העובדה שהוא לא סיים כיתה א` והוא
עדיין לא ממש יודע לכתוב!
אני יושבת כאן בקורס הזה כבר חצי שנה רק כדי לשמוע את יחזקאל
אומר שאין לי שום דבר מעניין ביצירות שלי, אני מודה שביקורת
בונה זה דבר טוב אבל לא שמעתי שביקורת קוטלת עוזרת במשהו.
"דף יומן שנתלש לשווא" - על היצירה הזאת עבדתי לפחות חודשיים
שזה לא כולל את שלושת השבועות שלפני על גיבוש הרעיון.
שילך לעזאזל. ממש נמאס לי ממנו. הוא, מהרגע שראה אותי נכנסת
מהדלת, הוא מתייחס אלי כמו אל...
כמו אל... אני לא יודעת אבל זה לא משהו טוב.
אז מה אם איחרתי לשיעור הראשון שלו על יצירות של ימי הביניים
והניתוח שלהם זה לא אשמתי שאיזה אוטובוס חשב שזה בדיוק הזמן
לפספס תחנה ולא סתם תחנה, התחנה שאני חיכיתי בה!
מעניין איך היה מרגיש יחזקאל הזה אם ידע על הנקמה הקטנה שהכנתי
לו;
מאחר והסמסטר הזה נגמר (תודה לאל!) אז החלטתי על נקמה קטנה משל
עצמי. אני חושבת שהשיעור הבא אנחנו לא נשחק את המשחק הזה "האם
אהבת את היצירה של מאיה השבוע?" בגלל שזה יהיה משחק קצת
שונה... זאת לא תהיה היצירה של מאיה אלא של יחזקאל.
עשיתי חיפוש עליו. מה הוא חושב שמותר לו לתת ביקורת ושעליו לא
ימתחו אחת?
אז עשיתי את זה מצאתי את היצירה הכי זוועתית שאי פעם פרסם ואני
אתן לו אותה, לבדיקה כמו כל שבוע.
נראה הפעם מה יגיד לי שליצירה אין מוטיבים חוזרים ונשנים או
מטאפורות שהוא כל כך אוהב אותם ואין ביצירה שלו, אני ניתחתי
אותה לפחות 5 פעמים בחיפוש אחר, ואין!
כן גם ליחזקאל טינרברג היו ימים אפורים בהם כל מה שהביע היה
מובע אך ורק בעזרת מילים ולא בקריאה בין השורות.
ביצירה שלו היה כתוב על איזה מישהו שאוהב מישהי.
כמה חדש כאילו בשדה הזה לא חרשו וחרשו את הנושא הזה כאילו
שעכשיו זה מיוחד רק כי יחזקאל טינרברג כתב על זה, והכי מצחיק
שאני כתבתי על זה לפני חודשיים הוא אמר "שאת נושא אהבה יש
להפסיק לדון בו אין כל טעם ספציפי לכתוב עליו גם כאשר יש הרגשה
חזקה כלפי הנושא"
כן מורה פלספן חצי ממה שהוא אומר בשיעורים זה מילים נעלות של
שפה גבוהה שיכל להגיד אותן בפשטות רבה כך שגם מושיקו היה מבין
אם היה מנסה.
זה יהיה מצחיק שהוא יקרא את היצירה שלו אני בטוחה שהוא פשוט
יתפוצץ מתפוצץ מכעס.
שניתי את השם שלה וכתבתי "לא טוב היות האדם לבדו" רציתי להוסיף
עוד שם אבל העדפתי להשאיר את זה כך בכל זאת רציתי שהוא ייקח את
השיר של עצמו...
כתיבה לטענת מר טינרברג נובעת "אחרי שיש לכותב רעיון שניתן
לפתח את הרעיון הזה הוא יפתח עד לצורה בו הדבר כבר לא יהיה שלו
אלא של כולם ולכולם יהיה איזה משהו קטן אך עדיף גדול להשתייך
אליו" כמובן אחרי המשפט הנעלה הזה הוא יאמר את השם שלי ויאמר
משהו כמו "מאיה שכתבה כאן יצירה מעניינת ביותר אינה הראתה כאן
יכולת כלשהי לפתח רעיון שיכל להיות נפלא רק אם הייתה מפתחת
אותו. מאיה חמודה אני חושב שאת הסדנה הזאת לא היית צריכה לקחת
אני חושש שזהו בזבוז של זמן בשבילך " כן, כן בזבוז של זמן אני
חושבת שכתיבה היא לא דבר שצריך להדאיג את יחזקאל הזה גם כן אני
יום אחד הראה לו מה אני שווה ואני בטוחה שהוא ממש יתנצל על זה
ואפילו יסלח לי בפומבי על כך שנתתי לו שיר שלו, מושיקו יהיה שם
זאת תהיה תוכנית טלוויזיה מכובדת ואני מושיקו נשב ראש בראש
כמובן שמושיקו יפסיד ואני אנצח אך אני עדיין אסביר שטעויות
הכתיב שלו נובעות ממשהו חשוב שהוא רוצה להגיד.
אני חושבת שאחרי השיעור הבא אני ארגיש הרבה יותר טוב, בעצם אני
בטוחה בכך.
השיר "לא טוב היות האדם לבדו" ממש ממש יביע משהו.
הוא יביע את הזעם של יחזקאל עליי אבל זה לא חשוב כבר בגלל שלא
אכפת לי.
אני יודעת מה אני צריכה לעשות אני צריכה בעצם להקריא אותו בקול
רם לראות את התגובה שלו עכשיו, עכשיו פשוט לעמוד פה על השולחן
להפסיק לו את השיעור ולהגיד לכולם להקשיב ואז אני אקריא בכל רם
ואעשה את הסקר החביב עליו ואח"כ אשאל אותו אם אהב את היצירה
החדשה שזה עתה הרגע כתבתי.
כן כן זה רעיון פנטסטי אני ממש רואה את עצמי עושה את זה שנייה
אני אקום.
"והדובון שהילד אהב אבד, לו וכאשר הוריו ניסו לעזור לו למצוא
אותו..."
אוך כמה שטויות והוא עדיין אחרי כתיבה כזאת על דובני איכפת לי
עדיין אוהב יותר את מושיקו נו באמת שיסיים כבר.
אני לא רוצה להפריע ביצירתו החשובה של מושיקו "הדובון שהלך
למוישה לאיבוד" בטוח סיפור מהחיים.
הוא אפילו לא התאמץ לשנות את השמות של הדמויות מהמקור.
יופי הוא מתחיל לסיים נראה לי.
"וכך הוא מצא את הדובון אשר אהב יותר מכל", יפה מושיקו עבודה
נהדרת משהו יכול להגיד לי מה היה מיוחד בסיפור של מושיקו?
נו מישהו? מה אף אחד? טוב אז המיוחד בסיפורו של מושיקו שהוא
משייך את האמביוולנטיות של הדמות הראשית כשם שהוא משייך אותה
גם לאובייקט שאליה קשורה הדמות הראשית."
אני לא חושבת שהיחזקאל הזה מודע לעובדה שמושיקו לא מבין מילה
ממה שהוא אומר ושהילד הקטן בסיפור הזה הוא סתם איזה ילד שאיבד
את הדובון שלו.
"מושיקו עבודה נהדרת אני חושב שאתה ממש לא זקוק לקורס הזה אני
אפילו יודע שאם היית מנסה אז גם השווקים היו מבינים שכל מילה
ומילה שכתבת כתובה בצורה שאפילו השגיאות שמופיעות בה יש להם
סיבה מיוחדת, כותב אמיתי, ממש חזקים הסיפורים שלך והם מכילים
חלק חזק מהחיים היום יומיים".
שווקים יקנו את זה? אני חושבת שאפילו יחזקאל חי באשליות
כרוניות אולי הוצאות לילדים וגם זה במידה ובלי לפתח ציפיות
מיוחדות.
"טוב עכשיו נקרא את השיר של...
זה ההזדמנות שלי.
יחזקאל?
"כן"
אני יכולה לקרוא שיר שזה הרגע כתבתי?
"אהה אני לא בטוח מאיה אני לא חושב שעכשיו זה הרגע כבר דשנו
ביצירותייך היום ויש לנו קבוצה שלמה לדון על יצירותיה"
יחזקאל זה שיר קצר שאני בטוחה שגם אתה תאהב, אני חושבת שיש בו
את אותם דימויים ומטאפורות שאתה אוהב.
"טוב נו תעשי את קצר ולעניין מאיה אין לי את כל הזמן בשבילך
נו?"
טוב.
אני אקריא בכל רם מאוד חשובה לי הדעה שלכם במיוחד שלך יחזקאל.
טוב אני אתחיל:
על החלון של בייתי ישבתי
על יד השולחן כתבתי
מתוך געגועים אלייך
לנשק את שפתייך
מתוך חלום התעוררתי
ומתוך רצון אלייך הלכתי
מתוך אהבה אין סופית ברחתי
ועכשיו אני אותך זכרתי
ואין דבר
"מאיה תפסיקי מיד, אינני חושב שמה שאת עושה כאן ברגעים אלו יאה
לבן אדם ספרותי כלשהו אפילו אם הוא רק מעמיד פנים לאחד.
החוצפה שלך עולה כל גבול, שלא עולה על דעת חלומו של איש
והתנהגות הזאת אף פעם לא התרחשה אי פעם בעבר ההיסטורי שלי
כמורה.
אינני חושב שקריאה של יצירה שלי בעוד העמדת פנים שהיא שלך היא
התנהגות שהולמת כל אדם אפילו את הנחותים ביותר שיש.
שבי במקום לא רציתי להגיד לך את זה לפני סוף הקורס אך אני אגיד
לך את עכשיו אין אני חושב שיש לך את הכישרון המתאים לזה
התנהגות שלך לא מתאימה לאף אדם ספרותי שמכבד את עצמו, הכתיבה
שלך נובעת מאימפולסיביות בלבד ואין את עוצרת בכתיבה שלך אפילו
שאין לך שום דבר מיוחד להציג חוץ מלמרוח ולכתוב את אותם הדברים
בצורה שונה, ובכתיבה יצירתית הדבר אינו כך אם אין את ישבת
ותכננת את היצירה שלך לפני ובדקת וחשבת עליה אין לך כל טעם אני
מכשיל אותך ודורש ממך שאחרי הסמסטר הזה אני לא אראה את פרצופך
יותר".
לפתע הדממה ששררה בכיתה עד כה והייתה מלאה אך ורק בצעקות של
יחזקאל נהפכה ללחישות קלות
הוא הצליח אחרי סמסטר שלם לגרום לכמה מהשורה האמצעית להסתכל
עליו אני חושבת שהם לא היו מודעים לכך שיחזקאל יכול להיות כל
כך עצבני .
הייתי עונה לו אך אני חושבת שהתשובה שלי לא תהווה שום טעם הוא
מבחינתו החליט מזמן שלי אין את הכישרון הדרוש ואני כבר ממזמן
החלטתי שהוא סתם אידיוט שלא הצליח ובגלל זה הוא תקוע בלימוד
הקורס הזה.
אני די בטוחה שאם היה יכול היה ממשיך את הקרירה שלו מהמקום בה
היה לפני פרסום השיר הזה.
רציתי להגיד לו שאני יודעת למה הוא עובד בעבודה שהוא כל כך
שונא.
אני יכולה לצעוק עליו ולהגיד לו אתה התחלת קודם ועד כמה שזה
נשמע ילדותי זה לא, פשוט לפני 20 שנה יחזקאל טינרברג שהיה כותב
מאוד מצליח אכזב את כולם בכך ששלח שיר שלא שייך לו לתחרות
"שירי הארץ" האידיוט חשב שלא ישימו לב ויקראו לו רמאי
בטלוויזיה.
השירים הראשונים שלו היו שירים ייחודיים שלא הכילו המון
דימויים ומטאפורות אך נכתבו בצורה חכמה ושנונה ואחרי אותה
תחרות הכתיבה שלו לא שבה להיות אותו הדבר מה לעשות, גם אף אחד
לא האמין לו אחרי שמשהו נכתב על ידיו.
תודה לאל נגמר אני לא חושבת שאני לא אגיע לשיעור הבא אין לי מה
לעשות בו, אני בטוחה בכתיבה שלי וזה מה שחשוב.
"מאיה, מאיה חכי לי שנייה מאיה נו שנייה"
מה מושיקו? אוף אני לא מאמינה שעכשיו הוא ניגש אליי אין לי כוח
אליו.
"את יודעת שמה שעשית לא יפה נכון? אבא ממש נעלב ממך הוא כתב את
מה שהקראת שבוע אחרי שאימא... טוב עזבי לא משנה, את לא באה
לשיעור הבא נכון?"
לא אני לא חושבת שאני אבוא לשיעור הבא אין לי מה לעשות שם.
"יופי אני לא חושב שאבא יוכל, כלומר ישמח שתהיי שם, במיוחד לא
ברגעים אלו." |
