אני מפרסמת באתר נוסף, ובאתר הזה שם היוצר שלי הוא "מעין
אחת".
הסיפור הקצר הזה, לפי דעתי, כתוב טוב
והוא מבטא את איך שהרגשתי לפני כמה זמן

וזה הסיפור...

היה הייתה בעיר כה מרוחקת, ילדה קטנה ומעצבנת.
הילדה הזאת, טיפשה מוגמרת, נקראה בשם. אך מאחר ולא ידעו מהו שם
משפחתה, הם היו קוראים לה "מעין אחת".
מיני רבות, בה שום דבר לא היה מיוחד,
אף על פי שרצתה להיות מיוחדת.
היא יום יום הייתה על הכיסא יושבת, היא הייתה יושבת וחושבת.
במוחה רק מחשבות היו נרקמות, מחשבות עליהן איש אינו יודע או
מכיר, או אף מתעניין.

יום אחד בהיר, קרה והיא נעלמה.
איש לא שם לב ולא ידע, אף אחד לא ראה ולא שמע
ואף אחד גם לא חיפש.
לאחר שראו את חסרונה, מה שלקח כמעט שנים
החלו בצעקה אחר צעקה:
"מעין אחת נעלמה...
מעין אחת נעלמה..."
רצו לתלות תמונות על מנת לראות, אולי מישהו ראה אותה?
אך לאף אחד לא הייתה תמונה
ואיש לא זכר איך נראתה, על מנת לציירה
לכן נותרו לצעוק את שמה:
"מעין אחת נעלמה...
מעין אחת נעלמה..."
את חיפושם הם לא הפכו למקיף
ולאחר זמן מה ראו שמעין אחת אינה עונה וויתרו
חשבו לעצמם: "אם היא איננה, אין כל טעם להמשיך לצעוק את שמה
אולי יום יבוא ותחזור - ואם לא, אז לא".

לאחר שנים על גבי שנים, ילדה קטנה חזרה לעיירה הקטנה,
היא את שמה לא נתנה, רק את שם סבתה.
היא אמרה שסבתה הייתה גרה כאן, ושפה היא נולדה, ורצתה למצוא את
מקום מגוריה.
אנשי העיירה רצו לעזור לילדה ולכן ביקשו את שמה של סבתה, על
מנת לכוון אותה אל הבית.
היא נתנה להם את שמה של סבתה, אך איש לא ידע מי זאת. הילדה
אפילו תיארה את סבתה, אך איש לא ידע על שום אישה זקנה שגרה
בעיירה, ברחוב ארוך, אישה בשם "מעין", שעזבה את העיירה.

לבסוף, לאחר שהילדה הלכה מאחר שחשבה שטעתה בעיירה,
הוציא ראש העיר הזקן את ספר "הרוטן סוויל" בו כתובים כל שמות
האזרחים שגרו וגרים בעיירה הקטנה.
ראש העיר חשב, היה לו רעיון
אך מפאת זקנתו שכח, וחיפש בכל הספר עד שמצא, מצא שם שבאותם
ימים כבר נראה אנונימי
ובו היה כתוב, תחת סוגריים כפולים: "מעין אחת---שדרת האגס---
((ילדה קטנה ומעצבנת))"