אני לא יודעת למה בעצם הגעתי לכאן... אולי אני מבינה שלא אוכל
עוד לחיות עם המועקה הזו שמכבידה על ליבי, ושאולי רק כך אוכל
לטהר את שמי.
בחיים לא שיערתי שאשב כאן מולכם, מספרת סיפור כל כך איום.
אז אני אתחיל מההתחלה. לפני חודשיים בערך הכרנו. הוא היה ממש
מתוק ונחמד, או לפחות כך חשבתי. בילינו כל רגע ביחד, הוריי
אהבו אותו והוריו אותי. כשחברות שלי שמעו על הקשר הזה, הן אמרו
לי: את לא חושבת שמישהו בגילו ירצה יותר ממך? לא חשבתי שיש
הבדל כל כך ברצונות של מישהי בת 16 ומישהו בן 18, אבל הן
צדקו...
לפני חודש בערך ההורים שלו נסעו לחו"ל, אז הוא הזמין אותי אליו
לראות סרט. איכשהו מהסרט הגענו להתנשק, והידיים שלו נגעו בגוף
שלי, ליטפו אבל לא בעדינות, באגרסיביות, הכאיבו. באיזשהו שלב
הוא פתח את הרוכסן במכנסיי, ואמרתי לו לעצור, צעקתי עליו,
דחפתי אותו. אבל שום דבר לא עזר. הוא המשיך בניגוד לרצוני. עד
הסוף. הוא אמר שאם אומר למישהו הוא יביא עוד אנשים שיתעללו בי.
פחדתי. הלכתי מיד לביתי, התרחצתי ושמתי את זה מאחוריי. חשבתי
שזה לא יקרה עוד פעם, אך זה קרה וקרה, וקרה. ואיש לא הבחין.
איש לא ראה את ההבדל שחל בי. ויום אחד האיומים התממשו. יום אחד
כאשר הייתי אצלו בחדר, על מיטתו. לפתע נכנסו חבריו. 4. הייתי
לבד מול 5. לא היה דבר שיכולתי לעשות. צרחתי וצרחתי. אך הם
המשיכו. בניגוד לרצוני. בניגוד להסכמתי. ושוב, לאחר מכן חזרתי
לביתי, התרחצתי, וכאילו כלום לא קרה המשכתי במעשיי כנערה
רגילה. כמה ימים לאחר מכן, שוב הייתי איתו, בביתו, במטבחו. הוא
התקרב אליי, ורצה לנשק אותי ולגעת בי, בכיתי. התחננתי. הוא
הצמיד אותי לשולחן ועשה בי כרצונו. לאחר שסיים... התיישבתי על
הרצפה ובכיתי. כיסיתי את פניי עם ידיי. התרוממתי מן הרצפה,
התבוננתי בו. הבחנתי כי מאחוריו הייתה סכין. התקרבתי אליו
כאילו אני רוצה לחבק אותו. חיבקתי אותו, ושוב מתבוננת בסכין
וחושבת, לא אתן לו לגעת בי יותר. לא אהיה עוד רכושו הפרטי.
לקחתי את הסכין ותקעתי אותה בגבו. הדבר האחרון שאמר לי היה:
"בת זונה". וזה יהיה חקוק בזיכרוני לעד.
הוא נפל על הרצפה, ודימם למוות. התבוננתי בו סובל. בחיים לא
חשבתי שהמראה של אדם גוסס לרגליי יהיה כה מלא... עוצמה.
אחותו בדיוק פתחה את הדלת ולא הבינה מה עשיתי. היא התקשרה מיד
לאמבולנס. ואת השאר אתם יודעים.
גם אם תמצאו אותי אשמה, לא אכפת לי, כי הפסקתי את התעללות אשר
עברתי. הבנתי כי היא לא תחלוף מעצמה. איש לא ידע על מה שעברתי.

ואני לא מצטערת לרגע, על מה שעשיתי. אילו הגלגל היה חוזר אחורה
הייתי עושה זאת שוב. הדבר היחידי שהייתי משנה היא העובדה
שתקעתי בו סכין מאחור, בהפתעה. הייתי רוצה לתקוע בו סכין בלב,
כדי שירגיש פגיעה ישירה.
לאיש אין את הזכות להתייחס לגופי כאל רכושו הפרטי.