הסיפור שלנו מתרחש בעיירה קטנה ולא משמעותית רחוקה מאוד מאור
הזרקורים, כל כך רחוקה מהם שהמילה זרקור עדיין תקועה על הכביש
הראשי עשרים קילומטר משם תופסת טרמפים, במקרה הטוב אפשר להשיג
שמה פנס.
הסיפור סיפורם של שלושה אנשים. זלדה מאירקובסקי אלמנה בת שישים
בערך, שמנמנה בעלת פנים עגולות יפות, יוסף פורטוגלי,  זקן
גרוש, ההוכחה החיה לכך שאנשים מתגרשים גם אחרי גיל שישים וחתול
צעיר בצבע שחור לבן שגר בפח זבל ירוק.
הסיפור מסופר בתוך מספרה קטנה באותה עיירה, המספרה של קוקו.
החברים שלי נוהגים ללכת להסתפר שם, אני לא צריך, תודה.
ההתרחשויות קורות בפועל לא רחוק משם, שתי רחובות או שלוש,
כלומר בקצה השני של העיר.
מבחינת ההקדמה אז ככה, אני נוהג להתלוות אליהם בערך פעם
בחודשיים, מאז שהיינו בני חמש עשרה, למספרה של קוקו.
הם מסתפרים ואני יושב שם, לפעמים מקשיב לשיחות שמתנהלות לפעמים
מדפדף בעיתוני ספורט ואופנה שמונחים בערבוביה על שולחן נמוך
עגול וחושב לי מחשבות סתמיות.
הדברים נאמרים על ידי בבר אח של קוקו שגם הוא עובד במספרה ואני
מביא פה את דבריו כלשונם, בסך הכל מתעד, לא יותר מזה.
לפני חודש בערך נכנסנו אני וחבר שלי למספרה, הוא רצה תספורת
רגילה לא משהו מיוחד אני מצדי כבר הכנתי את עצמי למשפט הפתיחה
הרגיל של קוקו או של בבר זה לא משנה, שהיה מכוון אלי.
"איזה תספורת בשבילך אחי" והחיוך הנלווה . העובדה שאני קירח די
מוציאה אותו ממעגל האנשים שמסוגלים להסתפר, ברם לא מפריע לאחים
לחזור שוב ושוב על אותה שורה שנונה. בתגובה אני מחייך וממשיך
את הבדיחה בנוסח די קבוע ומיושן של "לא תודה אני מעדיף ללכת
ככה פזור" או משהו כזה. אחרי ההלצות הקבועות שכנראה מסמלות
איזו שהיא קירבה אפשר להתחיל. חברי התיישב לו בביטחון על כסא
קטן והרכין את ראשו אחורה ככה שזוהר, נערה יפה מאוד ובאותה
מידה גם אילמת תוכל לחפוף לו את השיער.
הרבה מאוד שיחות נסבו סביב הזוהר הזו, שיחות של גברים במהלך
עישון סיגריות או ישיבה בפאב, שכולן העלו את הדילמה "היית יוצא
עם מישהי כזאת" ולאף אחד אף פעם לא הייתה תשובה, אף אחד גם לא
הודה שהוא חולם עליה כמעט כל לילה גם שהוא שוכב עם החברה שלו
הוא אומר בשקט את השם שלה, ממש בשקט. אני תמיד הייתי מתרכז
במבט העצוב שלה, עצב נקי מכל שבב שמחה.
הרבה פעמים אמרו לי החברים שלי שאני צריך ללכת פעם להסתפר אצל
קוקו ואפילו רק בשביל החפיפה, אני תמיד חשבתי שזה טיפשי.
באותו רגע נכנס למספרה קוקו הוא ניגש אל אחיו ובדק איתו אם חס
וחלילה הוא שכח במקרה לשאול אותי אם אני צריך להסתפר, אחיו
הנהן בראשו וחייך אלי כמו אימא שמתגאה בבן שלה.
חבר שלי הרים את הראש שלו מהכיור ומבין ידיה של זוהר.
- מה שלומך קוקו.
- מה קורה מותק הכל בסדר?
- טוב.
- ואיך אבא ואימא?
- בסדר.
- אל תשכח למסור דש לאבא, ותגיד לו שיבוא להסתפר הרבה זמן לא
ראינו אותו.
- אין בעיה.

קוקו ניגש לקצה השני של המספרה שם חיכתה לו איזו אישה בערך בת
ארבעים שהייתה צריכה לעשות פן וצבע בשיער. זה בגלל שהבת שלה
התחתנה באותו יום כמובן שהיא הייתה צריכה לספר את זה לכל מי
שהיה במספרה היא אפילו ניסתה לספר את זה לכלב של קוקו שלא נראה
מעוניין  במידע. היא הייתה כל כך לחוצה שאפילו הזבובים פחדו
ממנה ותפסו מרחק.

- אתה שומע רוני תקשיב איזה סיפור שמעתי.
- דבר

זו הייתה השיטה  של בבר להעביר את הזמן במהלך התספורת, הוא היה
מספר. לפעמים אלו היו סתם בדיחות טיפשיות ולפעמים סיפורים
מעניינים בעלי גוון רכילותי שהיו שאובים רובם ככולם מדברים
שסיפרו הפציינטים שלו, כמובן עם כל מיני תיבולים פרי מוחו של
בבר.

- יש איזה זקן שמגיע אלינו להסתפר קוראים לו יוסף, בן אדם נחמד
שקט כזה פנסיונר מהעירייה. אתה כמעט ולא מרגיש אותו שהוא בא,
תבין פעם אחת הוא ישב פה וחיכה איזה שעה כי היינו עסוקים והוא
אפילו לא פתח את הפה, והוא בסך הכל היה צריך קיצור בצדדים משהו
של רבע שעה עבודה. בכל מקרה היוסף הזה סיפר לי שהוא התגרש לפני
חמש שנים מאישתו, יותר נכון אישתו התגרשה ממנו. אתה מבין בן
שישים בן אדם מתגרש ועוד למה בגלל שהחמה שלו אחרי שלושים שנה
שהוא ואישתו נשואים החליטה שהיא אף פעם לא סבלה אותו, מזל
שנזכרה מתי שהוא לפני שהיא מתה. ואישתו בגלל שהיא תמיד עושה מה
שאימא שלה אומרת לה לעשות התגרשה ממנו.

אני חייכתי וחבר שלי צחק בקול רם, ככה זה שבן אדם עומד לך עם
מספריים מעל הראש, אתה משתדל לצחוק מהבדיחות שלו.

- ואז הוא שואל אותי אם אני מכיר את זלדה שגם היא איזה זקנה
אבל לא פנסיונרית של העירייה. אני אמרתי לו שכן כי גם היא
מגיעה אלינו הרבה להסתפר היא יודעת עברית ככה ככה, עלתה לפני
חמש שנים מרוסיה ולפני שנתיים בעלה מת מסרטן, מסכנה. אבל היא
עדיין משקיעה בהופעה החיצונית שלה כמו שצריך ובאה להסתפר
ומתאפרת ככה יפה לא מוגזם. ברוסיה הם יודעים שמה איך לחיות. אז
יוסף פורטוגלי שכן שלה ממש דירה מתחת, הם גרים ברחוב הנביאים
ליד הגן אתה יודע איפה זה נכון?

שנינו הנהנו בראש לאות הסכמה, בעיר שלנו זה קצת בעיה לדעת איפה
נמצא כל רחוב זה לא שיש כל כך הרבה. ככה זה עם בבר אתה כל הזמן
צריך לעודד אותו עם הסיפור. לתת לו פידבקים בשביל שהוא ירגיש
שזה בכלל מעניין אותך. בבר המשיך לדבר.

- אז הבן אדם כל בוקר מסתכל בחלון רואה אותה למטה איך שהיא
יוצאת לעשות קניות בשוק או הולכת לבית של הבת שלה בשביל לעשות
בייבי סיטר על הילדים, בקיצור הוא מאוהב בה עד מעל הראש, אז מה
הוא עושה, מרוב שהוא ביישן וגם כל הסיפור שהיה לו עם אישתו
לשעבר די דפק לו את הביטחון העצמי שגם ככה שאתה מתקרב לגיל
שבעים הביטחון שלך עם נשים זה לא מה שהיה פעם. במקום לבוא
ולדבר איתה ולהגיד לה איזה משהו יפה, לא יודע "בואי נשב על כוס
קפה" או שייקח אותה לסרט או סתם לטיול בפארק. במקום זה הוא
משאיר לה כל פעם אחרי שהיא יוצאת מהבית כדור שוקולד אתם יודעים
האלה האלה מהפרסומת עם הצפונבונית המפונקת והמשרת שלה שנראה
כאילו תקעו לו מקל של מטאטא בתחת, האלה היקרים ובאריזה הוא
תוקע פתק קטן ובפתק כתוב כמה הוא אוהב אותה וחושב עליה דברים
כאלה של מאוהבים.

אני אמרתי לבבר שזה נראה לי דווקא דבר נחמד לעשות.

- בטח יפה, יפה מאוד אפילו אבל הדבר הזה יקר, כבר חודש הוא ככה
כל יום שם לה פתק ועם הפנסיה שלו מהעירייה אני לא חושב שהוא
יכול להמשיך הרבה זמן מקסימום שירד לשוקולד פרה, זה גם יפה וגם
עולה פחות לא?

חבר שלי התעורר לרגע ושאל את בבר אם הוא לא חושב שצריך לקצת
קצר יותר מאחורה.

- אני בעיה מה שאתה רוצה, הלקוח תמיד צודק.

אני חייכתי אליו כי לא היה לי ממש מה להגיד, ואז חבר שלי החליט
פתאום להיכנס לשיחה באופן קצת יותר פעיל.

- רגע תגיד היא לא מתייחסת לכל השוקולדים האלה שהוא שולח לה?
- מאיפה אני יודע אולי היא שומרת אותה בשביל לפתוח חנות של
עלית, מה איכפת לי. הבעיה רק שהבן אדם מתחיל להיות ממש עצוב
ומתייאש מכל העסק אז הוא אמר לי שעוד שבוע אם היא לא מדברת
איתו אז הוא מפסיק לשלוח לה שוקולדים כי כבר נמאס לו.
- ומה אמרת לו?
- אמרתי לו שהוא צודק כמה כבר בן אדם יכול להשקיע. אם היא לא
רוצה לא צריך.

חבר שלי אמר לבבר שהסיפור היה באמת יפה ואנושי למרות שהוא קצת
עצוב.

- רגע מה אתה חושב שזה נגמר חכה, יומיים אחרי זה נכנסת הגברת
זלדה למספרה ומבקשת שאני יעשה לה תספורת חדשה לא משהו מיוחד
כמה שינויים פה ושם. אני בזמן שאני מספר אותה מת לשאול אותה
למה היא לא מתקשרת ליוסף, אפילו רק בשביל שאני יוכל להגיד לו
שיפסיק לשלוח לה את השוקולדים האלה, אבל לא נעים לי חוץ מזה מה
זה עסק שלי. אמא שלי פעם לימדה אותי שזה בכלל לא טוב לדחוף את
האף לעניינים של אנשים אחרים ובמיוחד אם זה קשור לאהבה.
- אבל כמו שאתה מכיר אותי אני חייב לדבר בזמן התספורת אז
אנחנו סתם מדברים והיא מספרת לי על הבת שלה שיש לה בעיות עם
בעלה, לא איזה משהו רציני מידי סתם אתה יודע וויכוחים על כסף
וכאלה דברים. אחר כך אני מספר לה כל מיני בדיחות שאת רובם היא
בכלל לא מבינה בגלל שהיא לא מבינה טוב עברית, אבל בכל מקרה היא
צוחקת, היא באמת אישה טובה שגורמת לך להרגיש בנוח לידה וזה מה
שחשוב לא?
- רגע ועדיין לא סיפרת לה על הזקן הזה שמאוהב בה, איך קוראים
לו יוסף.

קוקו בא לרגע ונכנס לשיחה שלנו, מסתבר שבזמן שהוא סיפר את
הגברת הלחוצה הוא הקשיב מידי פעם, הוא לקח איזה חומר לשיער
מהדלפק של המספרה וחזר.

- מה אני יעשה לא היה לי את האומץ אפילו אחרי שגמרתי לספר אותה
שהיא שילמה לי היא אמרה איזה משפט כזה שזה נורא קשה להזדקן לבד
בלי מישהו לשבת איתו על הספסל, לעשות איתו קניות ביחד וכאלה
דברים ואני נורא רציתי לספר לה אבל שתקתי.

קוקו החליט שוב להתערב וקטע את דברי אחיו באמצע.

- אז מה שאנחנו לומדים מהסיפור הזה שאתה סתם אידיוט, אבל את זה
ידענו כבר קודם והיינו יכולים לחסוך לעצמנו עשר דקות של הקשבה
ועדיין להישאר עם אותה מסקנה בסוף.
- אחי היקר למה נראה לך שגמרתי לספר, חכה ותקשיב אתמול נכנס
אלי דוד מתוקה אתם בטח מכירים אותו  הוא בערך בגיל שלכם בחור
נחמד כזה רק עושה הרבה מאוד רעש כל הזמן מדבר בקול גבוה כאילו
כל העולם חירש. הוא עובד בשווארמה של אלי.

אני אמרתי שאני מכיר אות וקמתי למזוג לעצמי כוס מים קרים.

- מישהו רוצה?
- לא תודה נשמה, תשתה.

אמר לי בבר והמשיך בסיפור שלו.

- אז ככה בזמן שאני מטפל לו בפוני שהוא מטפח כבר איזה עשר שנים
הוא מתחיל לספר לי ומתפוצץ מצחוק שבגלל העבודה אצל אלי הוא
צריך לצאת מהבית תמיד בשעה עשר בבוקר ובחודש האחרון כל יום הוא
רואה איזה חתול שמן כמו כלב וחצי יושב לו ככה בסבבה על פח זבל
ואוכל כדור שוקולד כזה מהסוג הכי יקר שיש, כל בוקר כמו שעון.
עכשיו, אני יודע איפה דוד מתוקה גר ויודע שבדרך לעבודה הוא
חייב לעבור דרך הבית של יעקב ככה אתה מבין שהחתול הבן זונה הזה
מקבל כל בוקר קינוח לארוחת הבוקר שלו והכל על הגב המסכן של
יוסף.
- ומה אתה הולך לעשות עם הידע הזה שלך.

שאל אותו אחיו קוקו.

- היום אחרי העבודה אני הולך לספר את זה ליוסף.

טוב הסיפור הזה שלנו סך הכל נגמר די טוב כי אחרי שבבר סיפר את
מעשיית החתול ליוסף הוא עזר אומץ והזמין את זלדה לכוס קפה או
לטיול בפארק והיא אפילו הסכימה, אני הלכתי פעם אחת להסתפר אצל
בבר והזמנתי את זוהר לצאת היא עדיין לא הסכימה אבל נראה לי
שתסכים היא חייכה אלי ונראה היה כאילו פיסות טיח ישן נופלות
מהחיוך שלה. והזרקור תפס לבסוף טרמפ. הבעיה היחידה הייתה
שהטרמפ היה לבאר שבע וככה הוא פספס את העיר שלנו, תראו לא הכל
יכול להיות טוב. בסוף מתי שהוא צריך להתפשר.