זה לא משנה מה אני אגיד.
זה לא משנה איך אני אנסח.
זה לא משנה מה יהיה סדר הדברים.

אתה תמיד תשמע את אותו הדבר.

זה לא משנה איך תראה.
לא משנה מה תלבש.

בשבילי תמיד תראה כמו מה שחיפשתי.

זה לא משנה כמה אני אנסה להוכיח.
גם כשבפני עצמי ואחרים הצלחתי.

את דעתך אי אפשר לשנות.

ממש כמו המראות בלונה פארק,
שמראות הכל מעוות.
אתה המראה שלי.
אני המעוותת.
ואתה המתבונן.

אז אולי,

זה לא משנה מה תגיד.
זה לא משנה איך תנסח.
זה לא משנה מה יהיה סדר הדברים.

אני המראה שלך.

והפעם אני זו שרואה הכל מעוות.