חולפת בי מחשבה בהירה,
שנחבאה עד כה בעומק חוסר המחשבה,
שהגורל הביא אותך לקראתי
כדי לקבל את אהבתי,
אשר, יותר משתחשבי שתרצי-
ארצה, לך, לתת מעצמי.
הראית את כל האותות שהבזיקו כאורות
והפכו לילותינו לאפלות נהדרות
של סערות נפש וגוף בלתי נשכחות
מהסוג שהנך מבקש לעצמך עוד ועוד?
האם מכאן לא תנהרנה אפשרויות חיים
שכלל לא נוכל לשער בקשר לעתיד?
אולי אפשרי שתצמחנה נסיבות
שלב העתיד יהפוך לאפשרויות?
האם אפשרי שהגחנו מעיוורון עברנו
ונגלתה מלפנינו צורתה של אהבתנו
שהפעם נדע להשתמש בה בקלילות ובמהירות
בלי לדבוק בסטיגמות ו"כללי זהירות"?
14/02/03 © |
