שלושה עצי קוקוס בקעו מן הקרקע,
דקיקים וצעירים וירוקים
בעלי שיער שופע וקצר.
קליפתם רכה ופירותיהם נקטפים בקלות,
אך הפירות קטנים,
והמים היוצאים מהם מועטים מאוד.
נטועים הם על שפת אוקיינוס כחול,
רגליהם מתפלשות בחול לבן וזהוב,
ומולם עומד סלע גדול ורב בשנים.

אמר העץ הראשון לאחיו העצים:
"גזרתי דקיקה היא ושיערי שופע
אני יכול הכל - והכל אני יודע!"
הביט בו העץ השני וענה:
"קליפתי רכה היא, ושיערי ירוק
ומפירותי הקטנים יוצא עסיס מתוק,
איני יכול הכל, כמו אחי השופע
אך ליהנות מהחיים אני בהחלט יודע"
אמר לשניהם העץ השלישי:
"פירותיי טעימים הם, עליהם אני מוותר,
שיערי השופע מצל יותר ויותר
איני חזק כמו אחי הראשון
ואיני נהנה כמו אחי השני
אך נדיב אני ולאדם ידיד
וכך סביבי יש אנשים תמיד"

חשבו הם זמן רב על שאחיהם אמרו,
השתנו וגדלו עם השנים שעברו
ולבסוף ביקשו מהסלע לייעץ -
איזו דרך היא הנכונה לעץ

הרהר הסלע לזמן קצר,
ולאחר, כחכח בגרונו ואמר:
"אחים יקרים, אחי קוקוס אתם,
כל אחד מכם על אחיו משתומם
כבר לא צעירים ורכים כמו שפעם
כבר לא ירוקים וטעימים כה לחיך
האמנם מוצאים אתם בריב מן הטעם?
האם צדק בלבד הוא סיבה לחייך?
עוד הנוף שמולכם הוא אוקיינוס כחול
והחול הלבן הזהוב לא יינבול
פירותיכם היו קטנים ועתה נעלמו
צמרות שפעו ועתה נגדעו
הניחו נא יקירי לעניין
ומצו היטב את שנשאר מהזמן
ממילא כולכם צודקים רק בערך
לחיות כסלע גדול - זו הדרך!