כבר קשה לי לדעת אם זה דמעות
או שגשם, שזולג עכשיו על פניי.

קשה לי לנשום, או שאולי כבר לא בא לי,
אני מנסה לא לחשוב, להתנתק מהכל,
הגשם הזה ששטף לי את הבוקר,
מרעיד אותי עוד מאתמול.

אני רוצה להשתחרר, לא להתעמק בחיים,
לזרום בלי מטרות, בלי חרטות, בלי שגיאות,
להבין למה, הגשם יכול ככה סתם,
ואני חייבת למצוא משמעות?

אז זה טוב שיש גשם, כי אז יש לי סיבה,
מן תירוץ שכזה לא להאשים את עצמי,
להתמודד עם הגשם ולא עם הבעיה,
כניראה כשיש גשם, לבכות זה הכרחי.

כבר קשה לי לראות את הגשם שיורד
מרוב הדמעות בעיניי.