בכל שבת בערב אני נאלץ לסבול אותו, את האישיות המוזרה הזאת.
אבל אחרי מספר שעות מסוים באותם ימי שבת הוא חוזר לעצמו, ואז
אני לא יודע להחליט מה עדיף.
אולי "מוזרה" היא לא המילה המתאימה.

אלכס הוא בחור שקט מטבעו. אני נוהג לחשוב שעליו נכתבה האמרה
"מים שקטים חודרים עמוק". באמת שזה נראה כך, כאילו מישהו ישב
עם דף ועט על ענן וחיפש מודל להברקה, ואלכס בלט לו.

אלכס סיים את התיכון לפני 6 שנים, כשהיה בן 17 וחצי. הוא היה
תלמיד טוב וכבר עכשיו לומד פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה. הוא
נוהג לצאת מדי פעם עם החברים שלו, אלה שנשארו בחיים מהצבא ואלה
מהאוניברסיטה. לפעמים הוא שקט מדי, מה שגורם לאנשים שלא מכירים
אותו כל כך טוב לחשוב שהוא טיפוס משעמם ונוירוטי, ואולי היחידה
הקרבית ממנה יצא עשתה אותו לכזה. זה לא ממש נכון, אפילו אלכס
בעצמו מסרב להאמין בזה. בעצם, מה שהוא חושב לא ממש משנה בעניין
הזה. יש כאלה שאומרים שבן אדם שחושב שהוא נוירוטי, באיזשהו
מקום הוא כזה.
העניין הוא, שאלכס לא חושב או מרגיש שהוא כזה. קשקושי
פסיכולוגים, התאוריה אולי שגויה, חסרת כל בסיס הגיוני. אלכס לא
הגיוני. כשהוא בחר ללמוד מה שבחר, כנראה שניסה לכסות על משהו,
לקבל תשובות על משהו שלימודי כלכלה או מדעים מדוייקים לא היו
מספקים עליו תשובות. הוא אוהב את מה שבחר, למרות שהוא קורא לכל
ענייני הפסיכולוגיה "מקצוע לאנשים שחושבים שהם מבינים את המוח
של אחרים".

את המוח שלו הוא אף פעם לא ניסה להבין. לא שהיה מכשול מסויי.
הוא פשוט פחד לדוש במוח שלו. עדיף לו לדוש במוחות של אחרים, זה
הרבה יותר מעניין. בשורה התחתונה, אלכס הוא בחור נחמד, חכם
ונאה, חלום כל אישה ואם פולנייה, למרות שהוא שקט. האם הפולנייה
ואולי גם האישה ידברו בשבילו, מישהו צריך להשלים את המכסה.

בכל שבת בערב אלכס יוצא למועדון גייז גדול בתל אביב. הוא לא
הומו ומעולם לא ראה את עצמו כאחד. הוא מעריץ גברים, אוהב אותם,
אוהב לגעת בהם ולהרגיש את עצמו בתוכם. הוא לא אוהב את המוחצנות
בחברה שלהם ולכן הוא הולך למועדון ההוא, שם יש אנשים שנראים
כמוהו, שלא נראים הומואים.
בכל שבת בערב הוא חוזר הביתה עם גבר. הוא לא לומד ביום ראשון,
מה שנותן לו אפשרות לבלות עם הגבר השבועי. הוא מנקה את הראש
כשהוא חודר (או נחדר), פוסל אנאליזות מיותרות לאותו רגע ומתרכז
באקט המיני. לפעמים הוא חושב על נשים, ואחרי שאותו גבר מסתלק
לו, הוא יוצא לבר ומחפש לו אישה לבלות אתה את מה שנשאר מהלילה.
ריח החשיש שעישן עם הבחור של קודם עוד נשאר בחדר, אבל לרוב זה
לא משנה - הוא חושב שנשים עושות את זה יותר מגברים. יכול להיות
שהן מפצות על מאות שנים, בהן היו מרוסנות וקשורות לפנסי רחוב
או לבית.
הוא כל כך מעריץ נשים ואת עצם ההשפעה שיש להן על גברים. כשהוא
שוכב איתן הוא לא יכול להחליט מה טוב יותר: לשכב עם גבר או
לשכב עם אישה. אלכס הגיע לא מזמן למסקנה שזה לא משנה, הוא לא
החליט מה הוא וגם לא צריך להחליט. הבדלות והשוואות שהוא עושה
בחיים מעולם לא היו מונעות מעצם מגדר ואפילו אף פעם לא חשב על
אנשים כעל צורת ביטוי למגדר מסויים. פשוט... בני אדם. גוף,
נשמה, מחשבה ושאר דברים שמאפיינים אנשים.

אני מתחיל לדאוג לאלכס. בזמן האחרון הוא יוצא יותר ויותר
למקומות בהם אנשים שמים את היצרים שלהם לפני הכל, אפילו לפני
עצמם. לא שסיפוק יצרים הוא דבר רע, אבל צריך לדעת איפה נמצאים
הקווים האדומים. קונדום, חברים.
אלכס מספק את היצרים שלו. הוא אפילו נפתח לגמרי: מדבר, צוחק,
מצוין במיטה. הוא חי. חי יותר מדי, אפילו. הוא חוזר לעצמו
בבוקר, אדם רגיל עם דאגות ומחשבות כשל כולם, רק שמושקעת בחלק
מהדברים דרך מחשבה פילוסופית משהו.

מספר הגברים והנשים שנכנסים למיטה שלו בזמן האחרון הולך וגובר.
אני חושש שאלכס מתחיל להתמכר לתחושה הזאת של לשים את היצר לפני
הכל, מימוש היצר כאן ועכשיו. לא הייתה בעיה עם זה כשזה היה פעם
בשבוע, אבל עכשיו זה כבר הרגל מגונה. הוא נעשה חייתי יותר, או
במילים של פרימיטיביים, סוטה יותר.
השמש מעירה את אלכס בבוקר, גורמת לו להעביר את ידו בראש ואח"כ
בחזה שלו. הקו הלבן שחורש את החזה והראש גורם לו לבלבול, אחרי
כמה שניות להכרה. הוא עושה אותו דביק ודורש אמבטיה. הקו שעל
החזה נשטף עם המים החמים, אבל ההוא שעל הראש נדחק למגירה ויוצא
בבוקר שלמחרת.

את האופי של אלכס מאפיינות כמה דמויות. כך הוא התחיל ללמוד על
עצמו. הוא הגיע למסקנה שבכל אדם יש דמויות מייצגות לדברים שהוא
בוחר לומר, לחשוב או לעשות. למשל, הדמות שמייצגת את חיי השגרה
היא הדמות שקמה בכל יום לבית הספר ומצדיקה את החזקתה שם. הדמות
שמייצגת את חיי 9 בלילה והלאה היא דמות שמחפשת משהו שונה.
אפשר להמשיך עוד שעות על גבי שעות, עדיף לצאת מהמבוך לפני
ששוכחים איך חוזרים.

אני חושב שאלכס פשוט פוחד להישכח ושהוא בוחר בדרך הפיזית
להטביע משהו ממנו באנשים אחרים. הוא כנראה לא יודע או מכיר דרך
אחרת שבה אנשים יידעו מה הוא באמת, הרי הוא לא יכול לספר
לחברים או להורים. זה יהיה יותר מדי קשה, יותר מדי כואב, יותר
מדי להתמודד עם המציאות ולקבל את מה שאתה. הוא ממשיך לעשות את
מה שהוא עושה.

אני הדמות ההיא של אלכס, זאת שמחכה לאור הבוקר, זאת שמחכה לצאת
ולנשום את האוויר, לראות את העלים והאנשים שממהרים ברחוב,
ולרחם עליהם. פשוט לרחם על כולם.