איזו בובה מקסימה
מריונטה על חוטים
היא שיחקה בה כל הזמן.
כשבא לה לקחה והשתעשעה
וכשנמאס לה זרקה בצד
לפעמים היתה לוקחת לגן,
להראות לכולם
ולפעמים היתה משאירה בבית
כי עכשיו נמאס, נמאס מהבובה
היום אותה אני לא אוהבת
מחר אולי אני אוהב.

יום אחד כשהלכה לשוק עם אמא
היא רצתה לקנות צעצוע חדש
אמא לא הסכימה, יש לך בובה.
כשחזרה הביתה היא בכתה וצעקה
את הבובה לקחה וזרקה מהחלון
בפעם הבאה אוכל עם צעצוע אחר לישון!
אך כשהגיע הלילה והבדידות אפפה
היא הרגישה לפתע צורך בחברה
צורך במישהו שתמיד היה שם לצידה
תמיד ידע להקשיב ותמיד אהב אותה
היא יצאה לגינה ולקחה את הבובה
ניקתה אותה מחול ומאבק
וחיבקה אותה חזק-חזק
אחרי הכל, עכשיו היא זקוקה לה.

אבא ממש הביע פליאה
איזה מן יחס היא נותנת לבובה...!
את בטוחה שאין כאן איזה תסביך?
היא לא יודעת דברים להעריך.
אבל אמא לא הסכימה לתפיסה
תשמע, אחרי הכל זו רק בובה
והיא... בסך הכל ילדה קטנטנה
כן, זה נכון, זה לא היה כזה נורא,
רק חבל שהיא הילדה
ואני... אני הבובה.