את כל רגשותיי היה אפשר לראות
את כולן היה אפשר לקרוא

לא היה צורך במפה כדי לנווט ולמצוא את הדרך לליבי
המבט אל עיני היה מספיק בשביל לדעת מהו מיקומי.

את הכל ראו והכל היה מובן.
מספיק היה לשמוע את קולי בשביל לדעת הכל...
או לפחות ככה דה היה

כעת אני שואל את עצמי, מה הולך פה?
איה אני, היכן נבלעתי במפה של חיי

ואפילו למצוא את דרכי אל ליבי שלי איני מצליח.

הכיצד זה כבה הפנס המאיר את חיי?
מי לקח את האור והזיק מעיני?

מי מכם אוהבי
מי מכם מכריי
ואפילו, מי מכם שונאיי
יוכל להראות לי את דרכי
לעזור לי למצוא את הדרך
חזרה אל תוך לבי