1.
שום דבר מיוחד מעולם לא קרה בחיי. תמיד חלמתי וקיוויתי שמשהו
מיוחד יקרה לי... אפילו הדבר הקטן ביותר, אבל כמובן חיי היו
סטנדרטים ודבר לא השתנה. אחד הדברים האהובים עלי ביותר היה
לקרוא ספרים. כל המתח והסוף המתוק של שני האוהבים שהצליחו
להתגבר על כל המכשולים הרבים( שהיו רבים תמיד), הקסימו אותי
בכל דרך אפשרית.
מה לא ניסיתי לעשות כדי שחיי יהיו מעניינים, בגדתי התאהבתי
הסתבכתי והכול למען מטרה אחת מקודשת...להיות מעניינת! אך דבר
לא עזר. חיי לא היו שונים מאשר חייה של כל אישה בת 20+.
לבסוף, למרות כל ניסיונותיי להיות מיוחדת שונה ומעניינת, הגיע
גם הרגע אליו מחכה כל אישה ובוכה כאשר היא שומעת את אהובה
מסביר לה שחייהם נועדו להיות יחד.
אני,לעומתן, בכיתי. הבעיה היחידה הייתה שלא מאושר בכיתי כאשר
שמעתי את בן זוגי רן מציע לי נישואין, ההפך הוא הנכון. מצער
בכיתי.
זה היה בערב שישי רגיל ביותר בו החלטנו, או יותר נכון אני
החלטתי שצריך לצאת ולבלות כל עוד אפשר. כי בוא נודה בזה, רק
הלכנו והזדקנו. בניסיונות כושלים ניסיתי לשכנע את רן שנצא לפאב
מטורף, כדי שנבלה ונשכח מהחיים היבשים שלנו לפחות לערב אחד.
"רן. אני לא מבינה אותך באמת שלא. אפשר לחשוב מה אני מבקשת. רק
ערב אחד שנרגיש כמו אנשים בגיל שלנו ולא כמו זוג בין 70. אתה
לא יכול לעשות מאמץ קטן, בשבילי לפחות?!" התעצבנתי בשנייה.
"ליפץ" הוא קרא בשמי למרות שידע שאני שונאת זאת אך לא ידע למה.
"אני מבקש ממך שלא נריב היום. אני כבר תכננתי משהו ובבקשה פעם
אחת אל תהרסי לי את ההפתעה." "אני לא מבינה מה יכול להיות כל
כך חשוב היום. אין לשנינו יום הולדת או משהו כזה נכון?? או
ששוב שכחתי." הייתה לי בעיה קשה עם ימי הולדת. "לא, זה לא קשור
לשום יום הולדת או אירוע כזה. תקשיבי לי פעם אחת ותבטחי בי. זה
חשוב לי מאוד. מחר נעשה מה שרק תרצי. בסדר?"
בלי בכלל לתת לו תשובה הלכתי ונכנסתי לאמבטיה. הורדתי את
הבגדים והדלקתי את המוזיקה.
רן נכנס אחרי וכיבה את המוזיקה. "טוב תקשיבי." הייתה נימה של
רצינות על פניו.
"ממש לא רציתי שככה זה יראה אבל כמובן שאת לא יכולה להקשיב לי
אפילו לשנייה אחת."
לפתע הוא ירד על ברכיו והוציא מכיסו קופסה. "שני. אני יודעת
שאנחנו לא הרבה זמן ביחד ושאת תגידי שאנחנו צעירים וכל זה אבל
אני יודע שאנחנו אוהבים אחד את השני וששום דבר לא יכול להפריד
בינינו..." הוא עצר ואחרי שנייה חזר לדבריו. "שני, האם תתחתני
איתי?" הייתי בהלם לא ידעתי מה קורה סביבי. כל החדר הסתובב
והמילים לא יצאו מפי. "אני... אני... אני לא יודעת מה להגיד זה
מפתיע." יצאתי מהאמבטיה והתעטפתי במגבת שהייתה על הרצפה. ואז
בלי שום הזהרה נפלתי על הרצפה. הדבר הבא שראיתי היה אותי על
המיטה שוכבת כולי עירומה רן עומד ליד המחשב והרגשתי כאב ראש
נוראי. "מה קרה? איפה אני?" רן הסתובב אחורנית ורץ אלי. "איזה
חמודה את. כנראה שההלם מההצעה שלי היה באמת לא יאומן מבחינתך
שהתעלפת. או שאדי החום מהאמבטיה גרמו לך לסחרחורת." "אני...
אני ..." הוא קטע אותי. "אל תתחילי שוב עם האני הזה שלך כי
בפעם הקודמת התעלפת אחרי זה." "לא אני בסדר עכשיו, פשוט הייתי
באמת מופתעת אתה יודע, לא כל יום מציעים לי נישואים." "אני
מאוד מקווה שלא." "פשוט אני לא יודעת מה להגיד לך אין לי תשובה
ברורה הכול לא ברור לי פתאום. אני צריכה זמן לחשוב על זה."
"אני מבין". הוא קם וחזר לעמוד ליד המחשב. "לא, שלא תבין אותי
לא נכון." קמתי אחריו. "אני אוהבת אותך, בזה שלא יהיו לך שום
חששות אבל אני לא יודעת אם אני מוכנה לנישואין כרגע."
"את יודעת מה שני, אני ממש לא מבין אותך. חשבתי שטוב לנו ביחד.
שאת מאושרת כמוני. כי תאמיני לי אני מאוד מאושר. אבל כל פעם יש
לך את הקטע הזה של אי רצון במחויבות או כל מיני שטויות כאלה
על זה שאת רוצה חיים מסעירים. כנראה שאני לא האדם שיספק לך
חיים כמו שאת רוצה. את יודעת אבל, החיים האמיתיים הם לא כמו
בסרטים או כמו בספרים שלך. פה במציאות יש חיי יום, יום בלי
הרבה בלגאנים. פשוט כל אדם מנסה לבנות לעצמו חיים של שיגרה
בתקווה למצוא מישהו שהוא אוהב ובכך להפוך את החיים למסעירים.
כנראה שלך זה לא יספיק לעולם." רן היה כתב וידע לבטא את עצמו
מצוין ככתב ועוד יותר בע"פ.
"מאמי" התקרבתי אליו בניסיון לזכות לחיבוק ממנו אבל הוא התרחק.
"אני אוהבת אותך והחיים שלי מסעירים איתך. זה לא העניין.
העניין הוא שאני לא בטוחה שאני רוצה להתחתן. למה אי אפשר
להמשיך להיות חברים עוד קצת זמן. אני בסך הכול בת 26 ואתה בן
28. למה אי אפשר לחכות עוד קצת?" "אני לא יודע אם אני יוכל
לחזור אחורה אחרי כל מה שקרה פה. לפי הסיפורים, המועטים, על
עברך תמיד סיפרת שהיו לך חיים מסעירים. זה לא הספיק לך?" "אני
לא יודעת מה הספיק לי ומה לא. אני יודעת שאני כן רוצה להיות
איתך אבל לקחת את הזמן לאט ולא בלחץ. אני אוהבת אותך רן. בוא
לא נהרוס את מה שיש בינינו, ולא חשוב מה יגידו מה שיש בינינו
מצוין."
אם המשפט הזה הצלחתי לקנות את ליבו. הצלחתי למכור לו שאני לא
רוצה חיים מסעירים למרות שאני ידעתי שזה בדיוק מה שאני מחפשת
ותמיד יחפש.
2
בבוקר אחרי סקס מטורף עם הגבר שלמרות שיחסנו היו מאוד בנאליים
ביצועיו במיטה היו מעל לכל דבר בנאלי הייתי עייפה וחשבתי לוותר
על ההליכה לעבודה ולקחת לעצמי יום חופש.
קמתי לכיוון הטלפון וראיתי שרן כבר לא שם, "הוא כנראה הלך
לעבודה כבר" חשבתי לעצמי. התקשרתי לגביש להגיד לה שתודיע שאני
לא יגיע היום. היא ניסתה להבין מה קרה אבל הבטחתי לה שבערב
ניפגש ואני יסביר לה הכול. חזרתי לישון עד הערב ויצאתי לביתה
של רוני גביש.
סיפרתי לה כל מה שהיה והיא הייתה המומה. "תגידי לי את
נורמאלית? סוף כל סוף את פוגשת בחור מדהים וככה את מוותרת
עליו??" "זה לא קשור בכלל לזה" ניסיתי לערר. "אני אוהבת אותו
והכול טוב ויפה. אבל למה להתחתן כל כך מהר ואחרי זה לגלות
שעשיתי טעות?" "את מתכוונת שפספסת משהו לא?" "לא רוני. אני
מתכוונת שעשיתי טעות." הערות של רוני עיצבנו אותי, תמיד היה לה
מה להגיד במקום לעודד ולעמוד לצידי.
רוני לעומתי, חלמה על חיים בנאליים של זוג רגיל שמגדל ילד וכלב
בלי הרבה צרות על הראש. גבר כמו רן היה שאיפתה הגדולה ביותר
ומעולם לא הצליחה להבין מה לא בסדר איתי. "רוני אני יודעת שאת
חושבת שאני מפגרת ושמשהו לא בסדר איתי אבל זה החיים שלי ובמקום
לעזור לי ולהיות בצד שלי תמיד יש לך ביקורת." "די, נו שני. את
יודעת כמה שאני אוהבת אותך ותמיד יהיה פה לצידך אני רק חושבת
שאת צריכה לשכוח מהעבר ואז, אבל רק אז, תוכלי באמת להבין מה
שיש לך ביד. ואחותי יש לך אוצר ביד." "לשכוח מהעבר? על איזה
עבר את מדברת בדיוק?" ניסיתי להבין את קו מחשבתה. "שני את
יודעת טוב מאוד על מה אני מדברת ועל מי אני מדברת." "לא אני
לא..."היא קטעה אותי. "אל תשחקי איתי משחקים של ילדה קטנה
ותמימה. שנינו יודעת שאת תמיד רצית משהו ומישהו שיהפכו לך את
החיים כמו שדורי עשה לך." "מה הקשר לדורי עכשיו אני לא מבינה.
לא ראיתי את הבן אדם כבר חמש או שש שנים ופתאום את מעלה אותו.
איך הוא קשור." "שני תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שכל יום שאת
רואה אותו בטלוויזיה או בעמודי הרכילות את לא מתגעגעת אליו. או
יותר נכון כל יום שהוא עובר במחשבות שלך, ואני יודעת שהוא עובר
שם אז אל תנסי לשחק אותה תמימה. ויותר מזה אני לא מבינה למה
את משקרת לי הרי ברור שנפגשתם מאז המקרה ההוא מה את חושבת שאני
תמימה כמוך?!?" המילים לא יצאו מפי. לפעמים שכחתי שכמו שרן לא
יודע כמעט דבר על עברי, רוני היא ההפך הגמור. אפשר לומר שחיי
הם חייה וכך גם להפך. היא ידעה הכול עלי ואני ידעתי הכול עליה,
בכל זאת הרי היינו חברות טובות עוד מימי כיתה א'. "אני לא
מאמינה שהיא הזכירה אותו" המחשבות עברו במוחי אך לא אמרתי דבר.
"שני, אני מצטערת אם זה גורם לך לעצב או משהו כזה אבל האמת
צריכה להגיע לפעמים ואפילו אם היא מגיעה בפרצוף. כמו ששתינו
יודעות, הדרך היחידה שאת מוכנה להודות באמת זה רק כשהיא נמחצת
לך על הפרצוף."
"זה לא קשור לאמת ולכל זה רוני. אני ביקשתי ממך לא להזכיר את
השם שלו לעולם דורי מת מבחינתי כבר לפני הרבה זמן. זה שהוא
חוזר לי לחיים מדי פעם לא אומר כלום. כל המפגשים האלה ב5 שנים
האחרונות היו סתם סטוצים של שעמום בשביל שנינו." "איך בכלל את
יכולה להיפגש אם הבן אדם הזה אחרי כל מה שהוא עשה לך ואיך שהוא
התייחס אלייך, תאמיני לי כמה שאני אוהבת אותך אני לא מבינה
אותך." "אין מה להבין כי גם אני לא מצליחה להבין." לפתע ירדה
דמעה קטנה מעיני.דורי ואני חברים ותמיד נשאר חברים. כל מה שקרה
או לא קרה היה בעבר ואין דרך לשנות את זה אז המשכתי הלאה אם
עצירות קטנות כדי להיזכר במה שהיה."
"אז אולי הגיע הזה פשוט להמשיך הלאה בלי להסתכל לאחור, ואם כבר
להסתכל לאחור אז להסתכל טוב על מה שבאמת קרה, ולא לראות רק את
מה שאת רוצה לראות." "רוני, אני יזוז. לא מתאימה לי כל השיחה
הזאת. אני ידבר איתך מחר." קמתי ויצאתי החוצה מבלי לשמוע
אותה. בדרך הביתה מחשבותיי נדדו. לא ידעתי כבר על מה לחשוב, עד
שהפלאפון צלצל. על המסך הופיע השם של רוני. התלבטתי אם לענות
אך לבסוף עניתי. "אני מבינה שלקח לך הרבה זמן לחשוב אם לענות
לי או לא." שוב הוכיחה רוני כמה שהיא מכירה אותי. "לא, זה לא
העניין. הפלאפון היה בתיק וחיפשתי אותו." "טוב בסדר נגיד." היה
ברור שהיא לא קנתה את הסיפור. "נרגעת קצת ליפץ?" "כן, אני
בסדר" שוב שיקרתי. "אני באמת שלא התכוונתי לגרום לך לרע. רק
שתראי את האמת. דורי פגע ועדיין פוגע בך, וכמה שלא תנסי לעשות
את החיים שלך מעניינים בשבילו הוא תמיד יישאר אותו בחור שמשחק
אותה קשה להשגה ועוד כל מיני דברים שלא יפה להגיד על בן אדם
אחר."
"עזבי רוני. לשתינו יש דעות שונות בנושא אז בואי נשנה נושא.
אבל רק שתדעי שלא כל החיים שלי סובבים סביבו." "טוב רק רובם."
התחלנו לצחוק. "חכי שנייה יש לי שיחה ממתינה, אני כבר חוזרת
אלייך." "עזבי דברי איתי כשתגיעי הביתה או מחר, ביי לילה טוב"
"לילה טוב רוני."
עברתי לשיחה ממתינה מבלי לדעת מי זה מכיוון שהמספר היה חסוי.
"הלו?" אמרתי בכל צרוד. " "אשתי מה קורה? איך החיים בלעדי?"
בהתחלה חשבתי שזה רן שמנסה לצחוק על המצב. אבל רן בחיים לא היה
צוחק על מצב כזה, להפך בטח עכשיו הוא בוכה לאיזה מישהו על מה
שעשיתי לו. "אני חושבת שיש לך טעות. את מי אתה מחפש?" "ככה,
כבר את לא מזהה את הקול שלי ליפץ?" אמירת שם המשפחה שלי הבהירה
הכול זה היה דורי בתזמון כל כך מושלם מבחינתו. "דורי" אמרתי
בקול אדיש." "שלום לך, מה נשמע?" "זהו? זה מה שאת שואלת אותי
אחרי כל כך הרבה זמן ואחרי כל מה שעובר עלינו?" "עלינו?" אמרתי
בהלם. "מה בדיוק עובר עלינו אם מותר לי לשאול?" "הסרט החדש
שיוצא לי אולי ליפץ. אל תגידי שלא שמעת על זה." "שמעתי על זה,
פשוט לא הבנתי איפה אני נכנסת בדיוק לסיפור." "די נו ליפץ, את
יודעת שכל מה שעובר עלי עובר גם עלייך וגם הפוך. הרי אנחנו
קשורים אחד לשני לא? זה מה שרבקה אמרה לנו לא?".
הזיכרון של המפגש עם רבקה החזיר אותי אחורה לימים בהם הכול היה
מסעיר ומרגש.
דורי שהיה אהוב ליבי עוד מהחטיבה ניסה תמיד למשוך את צומת ליבי
אך אני שיחקתי אותה קשה להשגה. הרבה בנים רדפו אחרי אבל רק
בדורי היה משהו מיוחד ששבה את ליבי מהרגע הראשון. לאט, לאט
התקרבנו והפכנו לחברים טובים ביותר. המתח המיני תמיד היה
באוויר אבל אחרי שבילדותי סירבתי לו כל שנייה דורי הפסיק
לנסות. ככל שגדל הפך לנער יפה, חכם ומוכשר יותר. כל הבנות רדפו
אחריו וראו בו כאליל. כדי שאני יקנא הוא היה מספר לי על
הכיבושים שלו ולהפך גם אני עשיתי לו. כל החבורה שלנו הייתה
מיוחדת במינה ורבים מילדי ת"א רצו להצטרף.
החבורה התחילה מדורי ונדב שהיו חברים טובים כבר מהלידה בעזרת
הקשר של האימהות שלהם שהיו חברות טובות וגרו בסמיכות זו לזו.
בחטיבה הם הכירו את בועז שהכניס לחבורה גם את אחותו הצעירה
נועה. אני הצטרפתי בזכות דורי שהכניס אותי והסכים שאני יבוא גם
עם חברה, שהייתה כמובן רוני. ככה היינו בהתחלה שישה חברים
שידעו שתמיד יהיה מי שיעמוד לצידם. לכל אחד בחבורה היה אופי
שונה. רוני הייתה מדהימה ביופייה אבל ביישנית מאוד. נדב ודורי
היו המנהיגים של החבורה אבל כל אחד משך לצד שני מה שעזר לאזן
הכול. בועז היה כדורסלן ותמיד הכניס את עולם הספורט לשיחות
ונועה, הצעירה בחבורה, הייתה השקטה אך הנועזת. למרות השוני בין
כולנו דבר אחד איחד אותנו. הדבר הזה היה השעמום.
ילדי ת"א לא גדלים כמו כל ילד אחר. החופש והדברים שהם נחשפים
להם בגיל צעיר משנים את השקפת עולמם. בזמן שאחרים רק התחילו
לצאת למקומות בילוי לנו כבר נמאס מזה, כשבמקומות אחרים התחילו
לשתות אלכוהול, אנחנו כבר עישנו "סמים קלים", ככה קראנו לגראס
שנדב היה משיג לנו.תמיד חיפשנו הרפתקאות וכמובן שתמיד מצאנו
אותן. היינו עושים טיולים לצפון לדרום למזרח למערב, חורשים את
כל הארץ לאורכה ולרוחבה.
יום אחד דורי התקשר אלי ואמר שהוא חייב לדבר איתי בדחיפות, הוא
טען שזה משהו שקשור לרגשות שלו. כששמעתי את זה ישר חשבתי או
יותר נכון קיוויתי שעלי הוא מדבר ושסוף כל סוף המתח הזה שעמד
באוויר כל אותה עת ישתחרר. אבל יותר מזה קיוויתי שהוא לא עומד
לספר לי על עוד כיבוש שהיה לו עם מישהי חדשה. קבענו להיפגש
במקום הקבוע שלנו שהיה במקום מבודד שלא רבים הכירו על הים.
כשהגעתי לשם דורי כבר היה והוא ישב על שמיכה לבנה שפרש על
החוף. ליבי דפק בחוזקה כשהתקרבתי אליו.
"דורי" קפצתי עליו מאחור. "מה את עושה? כמעט הרגת אותי יא
משוגעת." הטון שלו היה מוזר. מעולם הוא לא צעק עלי. "מה יש
לך? אפשר לחשוב תקעתי לך סכין בגב או משהו." "זה בדיוק העניין
ליפץ." "איזה עניין?" לא הבנתי לאן הוא חותר. "אני מרגיש שמשהו
כזה עומד לקרות. אני מרגיש שהכול עומד להתפרק. ליפץ אני מפחד."
הייתי בהלם ממש ששמעתי. בחיים לא שמעתי את דורי אומר שהוא מפחד
ממשהו. דורי תמיד ידע מה הולך לקרות. היו לו אינטואיציות
שבישרו לו על העתיד. ככה לפחות אני חשבתי שזה מכיוון שלא מצאתי
לזה הסבר אחד.
"בוא הנה" חיבקתי אותו חזק. עורו היה כעור ברווז. לא ידעתי
להבחין אם זה בגלל הרוח א שבאמת הוא פוחד מהקרב לבוא.
"דורי תסתכל עלי שנייה." הרמתי את מבטו. "תספר לי מה בדיוק קרה
ואני ינסה להבין."
אין מה להבין ליפץ. אני מרגיש את זה. משהו רע עומד לקרות." "נו
דורי מה כבר יכול לקרות? הכי גרוע יכול להיות שאני ואתה סוף כל
סוף נתאהב תצמח פה אהבה מדהימה." ניסיתי להפוך את רחשי ליבי
לבדיחה כדי לשחרר קצת את האווירה. "די נו ליפץ, אני מדבר איתך
ברצינות ואת מספרת בדיחות?" ליבי נשבר. "מה אתה לא רוצה להתחתן
איתי?" שאלתי כממשיכה את הבדיחה אך מקווה לתשובה מספקת. "עד
עכשיו היה ברור לי שנתחתן אבל עכשיו אני רואה שאת לא מבינה
כלום." "מה אני לא מבינה? אתה לא מסביר לי ולא מספר לי כלום אז
איך אני אמורה להבין אותך. הדבר היחידי שאני בערך יודעת, וגם
את זה לא הבנתי, זה שיש לך משהו לספר לי וזה קשור לרגשות שלך
או משהו בסגנון. ועכשיו אתה אומר לי שאתה מרגיש שמשהו רע עומד
לקרות. מה אני אמורה להבין מכל זה?" זה כבר קורה אבל ימשיך
ליותר גרוע." אני לא מבינה דורי, בבקשה תסביר לי כדי שאני אוכל
לעזור לך." "קודם כל אני חייב לדעת אם תמיד תהייה איתי בכל מצב
לא חשוב מה יקרה." "אתה יודע שאני תמיד יהיה לצידך דורי." "אני
לא רוצה שתהייה לצידי. אני רוצה שתהייה איתי שני." "דורי אתה
מבלבל אותי. אני לא..." הוא קטע אותי ונישק אותי כמו שמעולם לא
נישקו אותי. לפתע התרחק ומלמל. "מה אמרת דורי, לא הבנתי." ואז
הוא הפיל עלי את הידיעה. "זאת נועה, היא בהריון!" הוא השפיל את
מבטו.
בשנייה אחת נהרס עולמי. "בהריון? איך אתה יודע? מאיפה הבאת את
זה?" הוא שתק. שתיקתו שנמשכה שנייה בלבד נראתה לי כמו נצח.
"היא בהריון ממני ככה אני יודע את זה." כעט הגיע תורי לשתוק.
עצמי את עיני בתקווה שהדמעות לא יצאו החוצה. כ"כ הרבה זמן
חיכיתי לנשיקה הזאת ממנו וכעט הכול נהרס. הרגשתי שהוא נישק
אותי רק כדי לדעת שאני לא יעזוב אותו וכדי ולהשאיר אותי משותקת
במקום. ובאמת ככה הייתי. פשוט משותקת. שום שריר בגופי לא זז.
לא ידעתי מה להגיד. "אני..אני לא יודעת..." "אני לא יודע מה
לעשות" הוא קטע אותי. "אז בשביל הבאת אותי לפה? בשביל זה נישקת
אותי והכנת את הקטע הזה שמשהו רע עומד לקרות ואתה לא יודע מה
הוא? רק כדי לבנות רשת שתתפוס אותי ותשאיר אותי תמיד לצידך?
איך אתה רוצה שאני יהיה איתך" והדגשתי את המילה איתך "כשאתה
מכניס להריון מישהי אחרת?" המטרתי עליו מטר של שאלות אבל כמובן
לדורי הייתה תשובה לכל שאלה. "את רואה" הוא אמר "משהו רע קורה.
זה הורס את כל מה שיש בינינו" "מה יש בינינו דורי תעזור לי
להבין כי אני באמת לא מבינה. גם אם חשבתי שאולי יש בינינו משהו
עכשיו הבנתי שאין כלום." "איך את יכולה להגיד את זה?" פתאום
הוא קיבל את תפקיד הכועס והפך את כל העניין. "את יודעת כמה את
יקרה לי." "אז איך בדיוק נועה, זיון איתה וההיריון הזה נכנסים
לסיפור שלך?" "זה היה בטעות שנינו היינו מסטולים ולא ידעתי מה
אני עושה." "נו באמת דורי, שנינו יודעים כמה אתה שולט בעצמך
בכל מצב אז אל תשחק אותה." "באותה שנייה לא שלטתי. את חייבת
לאמין לי ועזור לי, ליפץ אני מתחנן." "איך אני יכולה בדיוק
לעזור לך? ולמה בכלל נישקת אותי לפני שנייה?" "נישקתי אותך כי
זה מה שחשבתי שמתאים באותו רגע..." הפעם אני קטעתי אותו. "אתה
לא יכול לעשות מה שבזין שלך, ואני מתכוונת גם לנשיקה וגם
להריון. תחשוב על הרגשות של אחרים." "ליפץ, אני מבטיח לך שברגע
שנפטור את הבעיה עם נועה נישב ונדבר על מה שקורה בין שנינו,
אבל בבקשה תעזרי לי להבין מה לעשות עם נועה." "אני לא יודעת
איך אני יכולה לעזור לך בזה דורי, אני לא יכולה להחזיר את
הגלגל אחורה." "אני יודע אבל חשבתי שאולי תדברי איתה ותעזרי לה
להבין שצריך לעשות הפלה וכמה שיותר מהר." "איך אני יכולה להגיד
לה דבר כזה? זה החיים שלה והגוף שלה!" לך היא תקשיב. היא צריכה
להגיע לפה כל רגע. אמרתי לה שאני יספר לך מה קורה ואת תוכל
לעזור לנו. רק בך היא בוטחת." הייתי בהלם. לא האמנתי שככה דורי
ינצל אותי. הביא אותי עד לפה נישק אותי, טען שכל החיים עומדים
להשתנות והכול רק כדי שאני יסכים לדבר עם נועה. "דורי באמת
שאני לא מאמינה עלייך. כל זה היה רק כדי שאני ידבר איתה? יכולת
פשוט לבקש בלי כל השטויות על הסוף המר והנשיקה." "זה לא
קשור..." הוא נעצר והסתכל מאחורי. הסתובבתי וראיתי את נועה
מגיעה. "בבקשה ליפץ, אני מתחנן. אם החברות שלנו שווה משהו
בענייך תעזרי לי." דמע ירדה מעיניו ושברה אותי שוב.
"הי שני" אמרה נועה שהגיעה מאחורי. "היי נועה" עניתי.
"טוב אני הולך להביא משהו לשתות אתן רוצות משהו?" שתינו ענינו
שלא. הנחתי שהוא רוצה להשאיר אותנו לבד כדי שנדבר.
נועה התיישבה לידי בזמן שדורי הלך והתרחק באופק. "שני, אני
מבינה שדורי סיפר לך הכול. אני לא יודעת מה לעשות" היא התחילה
לבכות. לא ידעתי מה אני אמורה להגיד לה, דמעות נזלו גם מעיני
משיברון הלב שדורי השאיר לשתינו. "נועה" החלטתי להתעשת ולנסות
להציל את אהוב ליבי וחברי הטוב ביותר. "מה את רוצה לעשות?"
"אני לא יודעת, הכול כל כך מבולבל לי אני מרגישה כמו בסרט רע."
"טוב תירגעי. שתינו יודעות שיש רק פיתרון אחד והפתרון הזה הוא
הפלה. את מסכימה איתי" "כן, אני חושבת." "את חושבת או בטוחה?
אני לא רוצה שתעשי משהו בלי להרגיש בטוחה במאה אחוז איתו."
ניסיתי להיות רגישה אך גם חזקה כדי שתבין שזאת הדרך היחידה.
"אני בטוחה, אבל אני מפחדת." "לפחד אין שום סיכוי עלייך. את
חזקה ומדהימה אבל גם צעירה וחבל להרוס את השנים הבאות רק בגלל
סטוץ קצת שהיית מסטולה בו את לא חושבת?" "למה את חושבת שהייתי
מסטולה. ידעתי בדיוק מה קורה פשוט הייתי טיפשה לחשוב שכל
הפעמים ששכבנו עם קונדום יגרמו לזה שפעם אחת בלי קונדום לא
תעשה כלום." שוב השוק הגיע אלי. כל הפעמים? לא מסטולה? זה היה
שונה מאוד מהגרסה של דורי לאירוע. החלטתי לחקור קצת בלי
להיחשף. "למה כמה פעמים זה כבר קרה?" "היו בערך איזה שבע או
שמונה פעמים אני חושבת." החלטתי לעצור את השאלון ולעזור לילדה
התמימה שבאמת חשבה שמשהו קורה בינה לבין דורי. "טוב תקשיבי מחר
תלכי לרופא ונעשה את ההפלה בסדר?" "כן, אבל שני...." היא
גמגמה. "אני יכולה לבקש ממך משהו? כלומר שני דברים?" לא הייתה
לי ברירה והייתי חייבת לענות בחיוב. "כן נועה. מה יש?" "אני
מבקשת שלא תספרי לאף אחד על זה ו... ושתבואי איתי מחר לעשות את
ההפלה." "אין בעיה נועה את יכולה לסמוך עלי." אחרי שסיכמנו את
הדברים עברו עוד חמש או עשר דקות עד שדורי החליט להופיע שוב
והציע שנחזור הביתה. הלכנו ברגל וליווינו את נועה לביתה.
כשהגענו לשם היא חיבקה אותי והודתה לי ולדורי נתנה נשיקה על פה
כשהיא עוצמת את עיניה באהבה והוא מסתכל אלי. לאחר מכן המשכנו
ללכת. שנינו שתקנו כל הדרך עד לביתי. כ"כ כעסתי על עצמי שנתתי
לעצמי לחשוב שבאמת משהו יצא מהנשיקה הזאת של שנינו וגם כעסתי
עליו על השקרים שלו אבל במיוחד ריחמתי על הילדה הצעירה הזאת
שבאמת מאמינה בלב שלם שדורי אוהב אותה.
"למה את לא מדברת ליפץ?" דורי הפסיק את השתיקה הארוכה. "אני לא
מדברת כי אני לא מבינה אותך. הגרסה שלה לאירועים האחרונים או
כמו שהבנתי ממנה לא כ"כ אחרונים שונים לגמרי מהגרסה שאתה סיפרת
לי." "איך בדיוק זה שונה?" "בוא נתחיל מזה שאתה אמרת שהייתם
מסטולים והיא טענה שלא. אתה אמרת שזה היה משהו חד פעמי והיא
לעומתך אמרה שזה כבר קרה מספיק פעמים ולבסוף הילדה המסכנה הזאת
באמת מאוהבת בך ואתה נותן לזה להמשך. אולי גם אתה מאוהב בה ולא
מוכן להודות?" "איזה מאוהב ואיזה בטיח. נכון זה קרה עוד כמה
פעמים אבל מעולם לא נתתי לה סיבה לחשוב שזה משהו מעבר לסקס.
ובאותו ערב בלי קונדום באמת הייתי מסטול תחת. אני לא מבין למה
היא אמרה משהו שונה." "היא אמרה את זה כי כנראה היא הבינה ממך
איכשהו שזה משהו הרבה יותר מאיך שאתה רואה את הדברים או במילים
שלך סקס. אצלה זה כנראה היה משהו אחר. אני לא מאמינה עלייך
דורי באמת חשבת שילדה כמוה לא תתאהב בך ותחשוב שיש עוד משהו
מעבר לזה?" "ליפץ" הוא נשמע שוב עצבני וניסה להפוך את
התפקידים. "אני לא גרמתי לשום ילדה קטנה להתאהב בי. היא ידעה
בדיוק למה היא נכנסת ומה היא רוצה. כרגע קשה לה וכואב לה בגלל
ההיריון הזה אבל ברגע שזה יעבור גם האהבה הזאת אלי תעבור."
"ברור שהיא תעבור. היא תעבור כי במקום לאהוב אותך היא תשנא
אותך על מה שגרמת לה. מה אתה חושב שעושים הפלה והופ בקסם הכול
נעלם ושוכחים מהכול? אם אתה באמת חושב ככה אז כנראה שאני ממש
לא מכירה אותך." "אני לא מבין למה את מתרגזת כ"כ אם הייתי יודע
שככה תגיבי ולא תעזרי לי בכלל לא הייתי מספר לך." "אולי באמת
לא היית צריך לספר לי ולהרוס לי את כל החלומות." "על איזה
חלומות את מדברת בדיוק?" "לא חשוב דורי. באמת שלא חשוב. אם לא
הבנת עד עכשיו כנראה שבאמת משהו לא בסדר אצלי ולא אצלך."
הסתובבתי ונכנסתי לביתי מבלי לומר מילה נוספת.
למחרת בבוקר קמתי כולי מבולבלת, מה שהיה מנהג אצלי אחרי כל
שיחות הנפש שדורי היה עושה לי בלילות והרמזים הסותרים שהיה
שולח לי. החלטתי שאני צריכה להתאפס על עצמי כדי לעזור לנועה
וישר התקשרתי אליה. קבענו להיפגש בקליניקה. כשהגעתי לשם נועה
נראתה נורא. מילדה יפה היא הפכה למוזנחת ולא מסודרת. השער שלה
היה לא מסודר והיא לבשה בגדים גדולים. חשבתי שזה מוזר שהיא
אולי מנסה להסתיר הריון שבכלל לא ראו עדיין.
"נועה את בסדר את מוכנה לזה?" "אני מקווה שכן אני רק רוצה
לגמור עם זה." נכנסו למרפאה שם הסבירו לנו הכול, וקבעו לנו תור
לוועדה בעוד יומיים. הוועדה אישרה את ההיריון וכעבור שבוע מאז
הידיעה של דורי ונועה לגבי ההיריון נועה הייתה כבר אחרי ההפלה
אך עדיין מצב רוחה ונפשה היה שונה. חשבתי מה יהיה אם בועז יגלה
על זה. אולי באמת דורי ראה את הבאות ולזה התכוון בכך שהחבורה
הכי מבוקשת באזור תתפרק.
חודש שלם עזרתי לנועה לצאת ממצב רוחה שבמשך כל הזמן הזה אני
ודורי לא דיברנו לא במפגשים של כולם ולא לאחר מיכן. גם השאר
הרגישו שמשהו קרה. אני ונועה התקרבנו מאוד בפתאומיות והתרחקתי
מרוני. רציתי מאוד לספר לה מה קרה אבל זכרתי את הבטחתי לנועה
שכרגע הייתה החשובה ביותר. כל אותו זמן מחשבות הסתובבו להם
במחשבותיי כמה אני רציתי להיות עם דורי ואיך נועה הייתה
במקומי, כמה אני רציתי לשאת את ילדו ומה הייתי עושה במקומה.
האם הייתי מוותרת על ילדו של אהובי?!
באחד מאותם ימים נדב החליט לכנס את כולנו ולא סיפר על מה
העניין לאף אחד. ישבנו כולנו בביתו של נדב שכל אחד עסוק
בעניינינו.
"חבר'ה" אמר נדב. " בואו רגע כולם לכאן." כולנו קמנו והתיישבנו
לידו כמו משרתים קטנים של אדוננו. "טוב, תקשיבו. אני חושב
שכולם מרגישים שמשהו עובר על החבורה ולי לפחות, ואני חושב שגם
לכם זה מפריע. מישהו רוצה להגיד לנו מה קורה פה לעזאזל?" אף
אחד לא ענה. שתיקה הייתה בחדר עד שנועה התחילה לדבר. "קרה לי
משהו והיה קשה לי לספר אותו.." היא התחילה לדבר. ראיתי איך
דורי מסתכל עליה ולא מבין למה היא החליטה לספר על כך למרות
שהחליטו לא להגיד כלום לאחרים. "אני נכנסתי להריון ושני עזרה
לי בכל התקופה הזאת של ההפלה." היא אמרה במהירות ושתקה. כולם
היו בהלם מהידיעה על ההיריון אבל מה שהפתיע אותי יותר מכל היה
שלא סיפרה על מעורבות של דורי בכל העניין ושהוא זה שהכניס אותה
להיריון. כנראה שקסמיו פעלו עליה בחוזקה והיא לא רצתה להרוס את
דמותו הנערצת בעיני האחרים. ריחמתי עליה. אחרי שתיקה של כמה
דקות התחילו כולם לשאול אותה שאלות. "מה? איך זה קרה? מי זה
היה איך למה וכמה." נועה ענתה על כל חוץ מעל השאלה מי זה היה.
היא רק אמרה שזה מישהו שהם לא מכירים אבל עזר לה מאוד. לא
הבנתי איך היא יכולה גם להציל אותו וגם לטעון שעזר לה בזמן שלא
עשה כלום מלבד לשלם על ההפלה וכמובן להכניס אותה להיריון. בועז
היה המום. לא רק שהוא לא חשב שאחותו בקטנה מקיימת יחסי מין הוא
בכלל לא האמין שהיא נכנסה להריון. "נועה בואי איתי רגע." הוא
קרא לה ושניהם יצאו מהחדר. הוא רצה לדעת בדיוק מי זה היה ומתי
זה קרה אבל נעה לא סיפרה לו. את צעקותיו שמענו עד לחדר שבו
ישבנו. דורי מצידו ישב כהמום ולא ידע מה לעשות עם עצמו.
התקרבתי אליו ולחשתי לו באוזן. "הגיע הזמן שתתנהג כמו גבר
ותודה שזה היית אתה במקום שנועה תחטוף את כל הצעקות וההצקות
מהאחרים ובמיוחד בועז." הוא הסתכל עלי ולא ידע איך להגיב. אני
המשכתי ללכת והתיישבתי ליד רוני.
אחרי כמה שניות נועה ועמוס חזרו לחדר ואני קיבלתי הודעת sms.
הוצאתי את הפלאפון מהתיק ופתחתי את ההודעה.היא הייתה מדורי.
"שני אני לא יכול לספר לכולם. זה יביא לסוף החברות בין כולנו.
תביני אותי." לא עניתי בחזרה ובמקום זה הלכתי לכיוון בועז
ואמרתי לו שאני צריכה לדבר איתו אחרי זה. דורי שמע זאת והסתכל
עלי במבט של בקשה לרחמים. כשהמפגש הסתיים קבעתי עם רוני שניפגש
אצלה והלכתי עם עמוס ונועה כשאנחנו משאירם את נדבר ודורי לבד.
"נועה תשאירי אותנו לבד לכמה דקות" אמרתי לה שהגענו לביתם. אני
ובועז נכנסנו לחדר שלו ונועה הלכה לחדרה. בועז התחיל בחקירות.
"שני, את חייבת להגיד לי מי זה, אני חייבת לדעת מי המניאק."
"בועז זה לא חשוב כרגע. מה שחשוב זה שנועה רגיש טוב ובטוחה
איתה. תטפל בה. אל תכעס עלייה גם ככה קשה לה ובמיוחד היה קשה
לה לספר את זה לכולם ולך במיוחד, לאחיה הגדול. תחשוב עלייה
כרגע לא על עצמך ועל הכעס שלך. היא צריכה אותך. כשהיא תרצה
לספר לך מי זה היה היא תספר, וחוץ מזה שאין לי מושג ממי זה.
היא לא סיפרה לי מעולם." שמרתי על סודם של דורי ונועה למרות
שלא חשבתי שכך המצב צריך להיות אבל זה היה המצב שלהם שאותי הם
הצליחו גם להכניס." נתתי לו נשיקה והלכתי. בדרך החוצה עברתי
דרך חדרה של נועה. היא כבר הייתה במיטה עם דמעות בעיניים.
"נועה אני הולכת הביתה.אל תבכי יהיה בסדר כולם יעזרו לך אל
תדאגי. המעשה שלך היום היה מאוד אמיץ. ודרך אגב לא סיפרתי
לבועז על דורי למרות שאני חושבת שהיית צריכה לספר ולא לשאת
הכול לבד." "הייתי חייבת. הבטחתי לו." "לילה טוב מתוקה נתראה
מחר." עזבתי אותה כשהיא בוכה ודמעות עמדו גם על עיני.
בדרך לרוני שקלתי אם לספר לה את האמת או לשמור הכול לעצמי. היה
מובן לי שכעט אם כל מה שהתרחש דורי כבר סיפר לנדב ומחובתי
כחברה הכי טובה של רוני לספר לה גם. רוני הייתה בהלם וככה
נרדמנו עם מחשבות שהתרוצצו לכולנו בראש על ההיריון הלא רצוי של
נועה.
בבוקר שוב התעוררתי אחרי שרוני העירה אותי לבית ספר עם כאב ראש
מטורף. ראיתי שהיו לי בהודעות בתא הקולי וכולן היו מדורי בבקשה
להתקשר אליו דחוף. לא ידעתי מה להגיד לו ומה אני רוצה שיהיה אז
החלטתי לא להתקשר חזרה. כשהגענו לבית הספר כולם ישבו יחד
והצטרפנו לחברה. "נועה את בסדר?" שאלה רוני, ונועה רק הניעה את
ראשה בחיוב. לאחר מכן רוני ונועה עלו לכיתה ואני נשארתי עם
הבנים. "אני נשבע לכם" אמר בועז "אני יהרוג את מי שעשה לה את
זה" "בוא נירגע, ולא נהרוג אף אחד על הבוקר" אמרתי לו. "נועה
היא הכי חשובה עכשיו ולא איזה אפס אחד שלא לקח אחריות" אמרתי
והסתכלתי לכיוונו של דורי. הוא קלט את המבט החזיר לי בתשובה.
"אנחנו גם לא יודעים מה בדיוק קרה ומה עמדתו" "מה יכולה להיות
עמדתו" ענה בועז בכעס. "הגועל הזה אפילו לא דאג לה ולא מראה את
הפנים שלו. הוא לא גבר הוא סתם ילד." "אני מסכימה איתך" אמרתי
בקול "סתם ילד נקודה. הצלצול נשמע וגרם לנו לעלות לכיתות.
באמצע השיעור יצא דורי בטענה שהמנהלת מחכה לו ואחרי חמש דקות
חזר עם מכתב בידו שקורא לי גם. יצאתי מהכיתה לא מרצון והלכתי
איתו. ידעתי שהמנהלת לא באמת קוראת לי אבל החלטתי לשתף פעולה.
"מה היא רוצה ממני?" "סתם היא אמרה שאני צריך לדבר איתך שרק
ככה הבעיות שלי יפתרו." "וואלה, ואיזה בעיות בדיוק יש לך
עכשיו?" "אשתי לא מדברת איתי." "טוב לדעת שאתה גם נשוי. יש לי
רעיון אולי תדבר איתי על זה תנשק אותי תספר לי שקרים ותשלח
אותי גם הפעם להציל את חייך?" "זה לא מצחיק ליפץ. את לא היית
חייבת לעזור לי אם לא רצית והנשיקה הייתה משהו שרציתי לעשות
הרבה זמן ורק עכשיו עזרתי את האומץ." "דורי אל תשחק אותה ביישן
כי שנינו יודעים שאתה לא כזה." "איתך אני כזה" "גם איתי אתה לא
כזה. ודרך אגב מי זאת אשתך?" "את" "אז טוב לדעת שאתה בוגד בי
ומכניס אחרות להיריון." "די, נו תסלחי לי. זאת הייתה טעות חיי,
אבל אני לא מבין למה את אומרת עלי דברים אלה ליד כולם. אני
מבין שאת רוצה שכולם ידעו ושהחבורה תתפרק. אפילו נועה מבינה את
זה ואת לא זה מה שהכי מוזר בעיני." "לנועה לא אכפת מהחבורה
אפילו מאחיה לא אכפת לה. אכפת לה רק ממך כי היא הבטיחה לך שלא
תספר לאיש. בגלל זה היא לא סיפרה. היא עושה בדיוק מה "שאדונה"
דרש ממנה." "אם אני כזה נורא אני לא מבין למה את לא מספרת
לכולם ולמה את עדיין מדברת איתי ומסתובבת איתי." "אני לא מספרת
כי זה לא ענייני זה עניין שלך ושל נועה שאין לי מושג איך הצלחת
להכניס אותי כרגיל לתסבוכות שלך ותאמין לי שאין לי מושג מה אני
עדיין עושה איתך." "פה בדיוק התשובה שלך." "לא הבנתי" "את איתי
כי את זקוקה לי כמו שאני זקוק לך ויודעת שאני יהיה בשבילך בכל
מצב לא חשוב מה יקרה." "זאת הבעיה שאולי התרגלנו להזדקק אחד
לשני שאנחנו לא רואים מעבר לזה כלום." "אני לא מבין אותך." "לא
רואים רגשות אחרים ואנשים אחרים." "את רוצה להיות עם אנשים
אחרים? מעולם לא מנעתי את זה ממך" "ברור שלא מנעת וזאת גם לא
החלטה שלך אבל הסתנוורתי אולי יותר מדי." "את גם מסנוורת אותי
שלא תטעי בכך." "כנראה שהסינור שלי ממש חלש כי אתה ראיתי אחרות
מסנוורות יותר." "די אל תקנאי. את האחת והיחידה בשבילי. אני
ראיתי את זה בחלום שלי וזה..." הוא נעצר. "זה מה?" "זה מה
שהפחיד אותי יותר מכל." "אני לא מבינה." "ראיתי אותך ואותי
ביחד ומה שיקרה אם נהיה יחד." "מה כבר יכול לקרות?"
"הרבה...הכול יתפרק לשנינו בין הידיים ונעשה דברים שלא חלמנו
אפילו בחלומות הכי רחוקים שלנו שנוכל לעשות". "אני עדיין לא
מבינה." "אני לא יכול להסביר את זה יותר טוב." פתאום כל החברה
הגיעו מאחורינו והתחילו לדבר על הנסיעה הבאה שהם כבר תכננו כדי
להשכיח מנועה את הבעיות. שנינו רק הסתכלנו אחד על השני מבלי
לדעת מה קורה.
3
באותו ערב התקשרתי לדורי ואמרתי לו לבוא בדחיפות. תוך עשרים
דקות הוא היה אצלי.
"ליפץ, מהקרה. הלחץ אותי. הכול בסדר?" "כן הכול בסדר אבל חשבתי
על החלום שלך כל היום ונזכרתי שחברה של דודה שלי היא קוראת
בטארוט." "נו ו...? מה הקשר אלינו?" "הקשר הוא שאנחנו הולכים
עכשיו והיא תפתח לנו קלפים ותראה אם צדקת." "ואת באמת מאמינה
בזה?" "כן אני מאמינה." "לא הייתי מאמין בחיים ששני ליפץ תאמין
בדברים כאלה." "בה אני מאמינה כי אומרת דברים אמיתיים. כל מה
שהיא אמרה לדודה שלי התגשם. מילה אחרי מילה. גם הדברים הטובים
וגם הרעים. בקיצור יאללה הולכים." מבלי לחכות לתשובתו יצאתי
מהדלת והוא בא אחרי.
כשהגענו לרבקה, הפותחת בטארוט. שנינו היינו לחוצים. היא החליטה
שמכיוון שבאנו יחד והיא מרגישה גלים חזקים שמגיעים משינינו יחד
היא תפתח לשנינו יחד. מה שהתגלה באותו ערב לא שימח את שנינו
בכלל.
"כן דורי אני זוכרת את אותו לילה אצל רבקה, אבל לא רק דברים
טובים גילינו שם אם אתה שכחת במקרה". "לא שכחתי בכלל אבל את
הדבר החשוב ביותר אני רציתי לקבל ואת לא. את הקשר בינינו אני
קיבלתי ואת ברחת לך." "אחרי כל האסונות שהיא אמרה שיהיו כל
בחורה נורמאלית הייתה בורחת. אבל להזכירך לא ברחתי רק ניסיתי
ללא הצלחה. אבל הגורל לא נתן לי הוא הביא אותך חזרה כל פעם וכך
כל מילה ומילה של רבקה התגשמה." "טוב תקשיבי אין לי כוח לדבר
על המצב ועל מה שהיה בטלפון...בוא ניפגש אצלי. אני מחכה לך עוד
שעה. ביי ליפץ, אוהב אותך" הוא ניתק בלי לחכות לתשובתי בכלל.
כמובן שכמו טיפשה שיניתי את כיוון הנסיעה שלי ונסעתי לכיוון
ביתו של אהובי/ חברי שהפך עם השנים להיות כוכב קולנוע/
טלוויזיה. בדרך לדורי נזכרתי בפגישה עם רבקה.
"איזה זוג יפה אתם, דודה שלך לא סיפרה לי שיש לך חבר." אמרה
רבקה. "אנחנו לא חברים ,הוא סתם ידיד שלי." "מוזר, אני מרגישה
משהו שונה לחלוטין משניכם. אבל בסדר, בואו נראה מה צופן לכם
העתיד. אני רואה הרבה אהבה והקרבה מצד שניכם, במיוחד מצידך
שני. אתם לא מפקירים אחד את השני מעולם, אבל אני רואה שיש חוסר
בטחון בין שניכם, אני לא מבינה ממש ממי זה מגיע אבל אני רואה
שמישהו מכם לא סומך על הצד השני, והוא עושה טעות."
"טעות? למה טעות?" קפצתי. היא הסתכלה עלי כאילו ידעה בדיוק למה
אני קפצתי ומה עומד לקרות. "הטעות תהייה גדולה עם תפסיקו לסמוך
אחד על השני, אבל אני רואה שתתחתנו בסופו של דבר." שנינו
התחלנו לצחוק. "ממש להתחתן, היא כל היום עם בנים אחרים." דורי
ניסה להצחיק אבל הפסיק שתקעתי בו מבט קשה.
פתאום היא הפסיקה, מבט קשה נפל על פניה. רבקה ביקשה שנפסיק את
הפגישה כי היא לא רוצה להמשיך. "את לא יכולה לעשות לנו את זה"
אמר דורי.
"אני צדקתי נכון? את גם רואה את זה אני יודע! משהו רע עומד
לקרות. אני ראיתי את זה בחלום שלי. בבקשה תגידי לי מה עומד
לקרות." "אתה נער חכם" היא הסתכלה על דורי "אבל לא תמיד כדי
לדעת את האמת על העתיד, יכול להיות שזה מה שיביא לסופך." הייתי
בהלם, הרגשתי לא קשורה לשיחתם, שניהם ישבו אחד מול השני וכאילו
הבינו אחד את השני דרך המילים. ניסיתי להתערב. "בבקשה רבקה.
תגידי לנו מה קורה כאן." "יהיה לכם קשה לשמוע את זה אבל אני
רואה מוות, שלוש פעמים. פעם אחת של מישהו קרוב, פעם שנייה של
משהו ופעם שלישית של אחד מכם." "אחד מאיתנו!?!?" הייתי המומה.
"בשני מקרי המוות הראשונים לא תוכלו להתערב. זה משהו שנקבע
מראש ולא תוכלו לעשות דבר בנוגע לזה. אבל בקשר למוות האחרון
הכול תלוי בשניכם. כשאהבה שלכם תמות או כשתתרחקו יותר מדי זה
מזה אחד מכם ימות."
הדבר היחידי שאני זוכרת ממה שקרה אחרי הפגישה הזאת היה ששנינו
יצאנו המומים ממה שהיה לרבקה להגיד לנו. שנינו שתקנו כל הדרך
הביתה כשכל אחד הלך לדרכו.
במשך שבועיים לא ראיתי את דורי ולא שמעתי ממנו. לפגישות של
החבר'ה לא הגעתי וגם כשהוא ניסה לדבר איתי בבית ספר לא
התייחסתי עליו.
כל הרעיון שדורי באמת ידע שמשהו הולך לקרות ועוד שבגלל שנינו
מישהו ימות וזה יהיה אחד מאיתנו היה לי קשה מדי לעיכול.
"שני בואי לפה." שמעתי קול קורא לי מרחוק שירדתי במדרגות בית
הספר. זאת הייתה רוני. למרות שאני התרחקתי מהחבורה עקב המידע
שרבקה נתנה לנו, רוני המשיכה להסתובב איתם ולא הבינה מה קרה לי
ולמה התרחקתי.
"אני ממהרת" צעקתי חזרה והסתובבתי לכיוון השני.
אחרי כמה שניות שאני עולה במדרגות הכי מהר שיכולתי מישהו תפס
את ידי מאחור ועצר אותי.
"רוני אני ממהרת, אני מבטיחה לעשות לך טלפון בערב. אמרתי
במחשבה שהדמות שאוחזת בידי היא רוני. כשהסתובבתי גיליתי שזה
היה בעצם דורי שרץ אחרי ותפס אותי.
"דורי..." לא ידעתי מה להגיד. "אני ממהרת קצת, קרה משהו?"
ניסיתי להיות תמימה.
"זה בדיוק מה שאני מנסה לברר." "אני לא מבינה למה אתה מתכוון
בדיוק." "שני, בואי לא נשחק אותה מפגרים. אני רוצה להבין למה
התרחקת, וממה מגיעה ההתעלמות הזאת שאת מפגינה כלפי וכלפי כל
השאר." "לא קרה כלום, באמת, אני פשוט הייתי די עסוקה בשבועות
האלה ולא יצא לי להגיע למפגשים. אפילו עם רוני לא דיברתי, אתה
יכול לשאול אותה." "כבר שאלתי." "נו אז אתה רואה, אני לא
מתחמקת, פשוט לא היה לי זמן." "לא אמרתי שהתחמקת. התחמקת?" "נו
דורי, אתה מבין למה התכוונתי. לזה שלא יצא לנו להיפגש." "לא
ידעתי שלענות לטלפון, או לחזור אלי אחרי שאני משאיר לך מליון
הודעות לוקח הרבה זמן." "אה..." גמגמתי. "בואי רגע". הוא משך
אותי לשירותים ונעל את הדלת.
"אני מבין שכנראה נלחצת מכל העניין הזה של המוות וכל זה..."
"לא זה לא קשור לזה." עצרתי אותו. "שני. די. אני מבין אותך, גם
אני נבהלתי. בגלל זה לא דיברתי איתך בימים הראשונים, זה היה
יותר מדי. אני מבין שרצית קצת זמן לעצמך. אל תדאגי, תסמכי עלי.
הדברים האלה לא יקרו. הדבר היחיד אני מאמין שיכול לקרות זה
שהחוסר אמון שלנו אחד בשני יהרוג אחד מאיתנו." "אל תדבר ככה!"
צעקתי "אבל זה נכון. את הכול בשבילי, ואני יודע שאני גם הכול
בשבילך." "דורי, אני לא יודעת מה קורה בינינו אבל מה שבטוח זה
שזה יותר מדי מבלבל אותי. זה קשה לי מדי. אני חושבת שאנחנו
צריכים לקחת פסק זמן אחד מהשני. לפחות לזמן קצת." "אני לא יכול
להסכים לזה" "דורי אני לא שואלת אותך אם אתה מסכים או לא, זה
משהו שהחלטתי, זאת האמת, בגלל זה התרחקתי מכולם. התרחקתי כדי
לא להיפגש איתך." "אני לא מבין למה אבל. את אוהבת אותי נכון?"
"כן" "ואני יודע שאני אוהב אותך, אז מה הבעיה." "הבעיה היא
שהיום אתה אוהב אותי אבל מחר, מחר זה כבר יום חדש שאין לי מושג
את מי תאהב." "זה ממש מעליב מה שאת אומרת לי." "אני לא מתכוונת
לפגוע בך. זאת ממש לא המטרה שלי. אבל אני חייבת לברר עם עצמי
מה קורה לי. אני לא יכולה לתת לחיים שלי להיעצר כל פעם שאתה
בסכנה או זקוק לי. אני זקוקה למישהו שיעצור את החיים שלו
בשבילי, שזה יהיה הדדי." "אני ממש לא מסכים איתך, אבל אני יכול
לבקש ממך משהו קטן?" "תבקש, אני מקווה שאני אוכל לעזור."
"תמשיכי לבוא לפגישות עם החבר'ה. אם את רוצה אני לא אבוא,
העיקר שאת תהייה שם." "אני לא יודעת דורי..." "ליפץ, אל תהרסי
את כל מה שבנינו, אני מבטיח לא להפריע לך אבל יש לך חברים שם
שדואגים לך ואם את ממש מתעקשת על זה אני אפילו לא יפנה עלייך
אלא אם זה מקרה שלא סובל דיחוי. את מסכימה?" "אני יודעת שזה
קשה לך דורי, ותאמין לי שלי קשה פי אלף. אבל אתה צודק. אני
יבוא. ואני מקווה שהעניינים יסתדרו. כבר מאוחר אני חייבת לעוף,
ביי."
יצאתי מהשירותים במהירות כדי שהוא לא יעצור אותי שוב.
בערב הלכתי להיפגש עם כל החברים. כולם היו שם כמו בימים
הטובים, אבל גם כולם הרגישו את המתח שהיה ביני לבין דורי ולא
הבינו מה גרם לכך.
לאט, לאט שכשהשעה הייתה כבר לקראת חמש לפנות בוקר התחילו
החבר'ה להתפזר. אני ישבתי עם נדב ולא שמתי לב שרק אני , הוא
עמוס ודורי נשארנו.
דורי ליווה את עמוס החוצה וכשחזר קרא לנדב.
"נדב, אחי. בוא, בוא רגע עמוס מספר פה משהו סוף הדרך." "חכי
שיניה שני, אני כבר בא."
הוא קם ויצא החוצה. בחוץ דורי ביקש ממנו להשאיר אותנו כמה דקות
לבד. כשנכנס, הייתי בטוחה שזה נדב כיוון שישבתי עם הגב לכיוון
הדלת. "נו מה היה כל כך מצחיק." שאלתי.
"ליפץ..." הוא אמר בקול הססני. ישר הסתובבתי במהירות. "דורי
אנחנו סיכמנו משהו..." דיברתי והתחלתי לארוז את החפצים שלי.
"חכי שנייה, אני מבקש ממך." "אני לא יודעת מה עוד נותר לנו
להגיד אחד לשני." "לי נותר הרבה להגיד. רק את דיברת בשיחה
האחרונה ואמרת את כל מה שאת מרגישה. מה איתי? לי אסור?" "בטח
שמותר לך, אבל אני לא חושבת שזה יועיל במשהו." "ליפץ, תחשבי על
מה שאת עושה. אני לא בטוח שתהייה דרך חזרה מזה." "אתה מאיים?"
"אני לא מאיים ליפץ, אל תהפכי אותי לתמיד הבחור הרע בסיפור."
"אני לא עושה את זה. אתה רואה, אפילו לדבר נורמאלי אנחנו לא
יכולים." "בואי הנה..." הוא משך את ידי וגופי כך שנצמדנו זה
לזה. "דורי..." המילים לא יצאו לי. רק הדמעות זלגו מעיני זו
בזו.
"את יכולה באמת להסתכל לי בענייניים ולהגיד שאין בינינו כלום?"
לא עניתי.
"זאת בדיוק התשובה שחשבתי שתתני לי. את יודעת למה?" הנעתי את
ראשי בשלילה כיוון שלא יכולת לדבר.
"את לא יכולה להוציא מילה כי את יודעת שזה לא מה צריך לקרות.
אנחנו צריכים להיות ביחד. מאז שהכרתי אותך רצתי להיות איתך
ואני יודע שאת גם רצית להיות איתי. אז מה הבעיה עכשיו?? סוף כל
סוף שנינו מודים באמת אז למה להרוס את זה עכשיו." "אני לא
רוצה להרוס כלום.." המילים הצליחו לצאת לי לבסוף.
"אבל.." "אבל מה שני?" "אבל אני מנסה לחשוב מה יקרה אם נהייה
ביחד. זה לא מפחיד אותך?" "זה מאוד מפחיד אותי אבל אני יודע
שאנחנו נתגבר על הכול ביחד אם רק נאמין אחד בשני ובאהבה שלנו."
"זה קל להגיד..." "והרבה יותר קשה לעשות, אני יודע. אבל תאמיני
לי שנצליח."
הוא קירב את שפתיו אל שפתי ונישק אותי ברכות כמו שמעולם לא
נישקו אותי. שפתיו התחברו עם שלי והרגשתי איך אנחנו לאט, לאט
הופכים לאחד. הרגשתי בעולם אחר. דורי ידע איך להמיס אותי
בשנייה ולהרחיק אותי מכול מה שקורה בעזרת נשיקה אחת. הוא ליטף
את שערי, נישק את צווארי וחיבק אותי חיבוק חם ואוהב.
הדמעות שזלגו מעיניי ונגעו בשפתי הזכירו לי מה שהתרחש לפני
מספר רגעים...
מספר רגעים שנראו כל כך רחוקים עכשיו. זזתי ממנו באיטיות.
"דורי, נשיקות לא יעזרו עכשיו. אני לא רוצה שזה יהיה המצב
בינינו אבל אני חייבת את זה לעצמי. בבקשה תבין." "אני לא יכול
להבין שני, אני ממש לא מבין." "אני לא יודעת עוד מה להגיד."
כעט לא היו אלה רק מספר דמעות, הבכי כבר פרץ בכל כוחו.
שנינו עמדנו בשקט אני חושבת במשך עשר דקות תמימות שנראו כמו
נצח.
"אני חושבת שאני אלך." ארזתי את חפצי שוב, והוא הפנה לי את גבו
ונעמד מול החלון.
"אני באמת לא רוצה לפגוע בך דורי. אני מקווה שאתה מאמין לי."
הוא תפס את ידי שוב "שני" קולו נעשה רציני כעט.
"אני באמת מקווה שאת יודעת מה את עושה, אני לפחות לא רואה דרך
חזרה מכאן, אבל אם זה מה שאת רוצה אז זה מה שיקרה, הכול יחזור
להיות כמו שהיה, אין לך מה לדאוג אני לא יטריד אותך בזה שוב.
אני מקווה שלפחות ידידים את חושבת שנוכל להיות..." הוא עזב את
ידי והסתובב שוב לכיוון החלון.
"אני מאוד מקווה שאתה טועה דורי, אני מקווה שכן נוכל לממש את
הרגשות שלנו. וכן, אני עדיין רוצה אותך בתור הידיד הכי טוב
שלי." הוא לא ענה יותר. הוא עמד שם כמו בול עץ ולא זז.
יצאתי מהדלת וירדתי מהמדרגות. בעודי יוצאת מביתו של עמוס הבטתי
בחלון של חדרו.
דורי עמד שם. ראיתי את הדמעות שנוזלות מעייניו, בטוחה שהוא ראה
את דמעותיי. משהו היה שונה בו הוא הפך לקר. אני הסתכלתי עליו
והוא עלי במשך מספר דקות. ואז הוא הסתובב ונעלם בחשכה של
החדר.
מאותו יום דורי השתנה ולא בטח יותר באף אחת.
"זה מה שאני זוכרת מהתקופה ההיא" סיכמתי את נאומי.
" את באמת חושבת שהשתנתי כל כך מאז אותו מקרה?" "אני בטוחה
בזה."
"אבל מה?" "תגיד לי אתה למה. אותי לא קיבלת בחזרה אחרי זה וגם
ממה שהבנתי לא הייתה לך מישהי רצינית מאז." "אני אמרתי לך שלא
תהייה דרך חזרה מזה. איך יכולתי לבטוח בך או במישהי אחרת אחרי
מה שעשית לי?" "דורי אני לא עשיתי לך כלום. אני פשוט לא יכולתי
יותר, הרגשתי שזה יותר מדי בשבילי." "אולי בסתר ליבך פשוט לא
בטחת בי?" "לא בטחתי בקשר למה?" "בקשר לזה שאני יעזור לך ויהיה
איתך בכל מצב... או יותר נכון שאני לא יהיה של מישהי אחרת."
"אני לא יודע, אני כבר לא זוכרת. זאת תקופה אחרת לגמרי בחיים
שלי. שכחתי מזה לגמרי." "את יכולה להגיד כמה פעמים ששכחת מזה
אבל אני יודע שזה לא נכון."
"אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אבל האמת היא ששכחתי עובדה, אני
כנראה מתחתנת." ניסיתי לפגוע בו. "מה זה כנראה? או שמתחתנים או
שלא." "נו דורי, התכוונתי שבאמת. אתה הבנת אותי." "מוזר, כי
אני ממש לא הבנתי את זה. אישה מאורסת אמורה להיות הרבה יותר
מאושרת לא? אולי זה בגלל שאת לא אוהבת בכלל את החבר הזה שלך?"
לפני שהצלחתי בכלל לענות לו או לעקוץ אותו או סתם להגיד משהו
כדי לצאת טוב מכל העניין הוא לקח את המעיל שלו והלך, נעמד ליד
הדלת לשנייה והסתכל אלי.
"שיהיה לך בהצלחה. אני צופה שתתחתני עוד שנה בדיוק." אמר
והלך....
לא הבנתי בדיוק למה הוא התכוון אבל מה שכן ידעתי שדורי לא אומר
שום דבר בצחוק. הכול אצלו רציני , ובכל מילה יש משמעות נסתרת.
כעבור כמה דקות רוני נכנסה אם מבט לא ברור." מה בדיוק הכוכב
הגדול עשה פה?" "כוכב? איזה כוכב?"נלחצתי לרגע. "אדוננו הגדול
מכולם כמובן, אדון דורי." "אה סתם הוא התקשר וקפץ." "יפה לו על
הקפיצה. את הזמנת אותו?" "הוא התקשר ואמר שהוא בסביבה אז אמרתי
לו שיבוא." הטלפון צלצל בלי שרוני הספיקה להגיד משהו.
"הלו?"
" ליפץ, שכחתי להגיד לך שהנבואות של המכשפה כבר התחילו לפעול.
משהו מת!"
"משהו? מי זה? מה קרה? ואיך שכחת להגיד לי דבר כזה בכלל?!!?"
"מצטער, ברח לי מהזיכרון."
"נו מי זה?" "הכלב שלי." "הכלב שלך? מה אתה חושב שזה מצחיק
אותי? זה עניין ממש לא מצחיק!" "אני לא צוחק יא גנובה. את לא
זוכרת שהיא אמרה שמשהו ימות? אז הנה זה מתחיל. משהו מת."
"טוב אי לי מה להגיד לך את סתם מבלבל לי את המוח ואני עסוקה.
יש לי חתונה להתחיל להכין שכחת! ביי!" ניתקתי את הטלפון בלי
לשמוע את דבריו.
"מי זה היה בטלפון?" "סתם מתרימים."
"טוב ליפץ, חמודה, את יודעת שרן מחפש אותך בכל מקום אפשרי? הוא
נשמע ממש נורא! תעשי טובה תצלצלי אליו. אני בכל מקרה זזה
בדחיפות."
"מה? לאן את הולכת? הרגע הגעת לכאן." "בזמן שאת היית בטלפון גם
לי הייתה שיחה." "שיחה?? איזה שיחה?"הסתכלתי עליה במבט ערמומי.
ידעתי שהיא מסתירה ממני משהו.
"סתם שיחה..." "קדימה רוני תתחילי לדבר לפני שאני ממש יתעצבן."
"טוב אבל אני רק יגיד לך מי זה ואני חייבת לזוז תבטיחי לי אבל
שלא תספרי לאיש ותתני לי ללכת מפה, אני בתמורה מבטיחה לספר לך
מחר את כל הסיפור." "אני נשבעת. קדימה ספרי אני במתח!"
"טוב, אז זה היה בועז." "בועז?? מה הקשר בועז עכשיו!?!?" "ליפץ
את הבטחת שתתני לי ללכת אז ביי,ביי בינתיים ואני ידבר איתך או
בערב או מחר על הבוקר. ואת לכי לחבר שלך לפני שהוא מתאבד." היא
רצה והשאירה אותי המומה עם פה פעור!
רוני ובועז?!? מה הקשר? חשבתי לעצמי. אחרי שהתגברתי על הנושא
הזה החלטתי ללכת לרן ולברר מה קורה.
4
כשהגעתי הדלת הייתה פתוחה וכל הבית היה מבולגן. הלכתי בין
החדרים וקראתי בשמו אבל אף אחד לא ענה. כשנכנסתי לחדר המקלחת
שמעתי זרם של מים.
הוא כנראה מתקלח חשבתי לעצמי אז יצאתי מהחדר והלכתי להכין לי
קפה.
הדקות עברו להן מהר מאוד בעודי מדפדפת בין עמודי העיתון עד
שלפתע שמתי לב שעברו כבר יותר מ-40 דקות ולא נראה סימן לרן.
הלכתי שוב למקלחת שבאותו הזמן אני קוראת בשמו שוב ושוב אבל רן
לא ענה.
התקרבתי במהירות לכיוון המקלחת ופתחתי את הווילון. המראות
שנגלו לעיני היו קשות ממה שאי פעם יכולתי לדמיין. רצתי לכיוון
הטלפון והזמנתי אמבולנס ומשטרה. הם הגיעו במהירות אבל לרן כבר
לא היה סיכוי. כל עולמי התהפך עלי שוב רק שהפעם זה היה סיפור
קשה מדי.
את רן לקחו לבית חולים ואותי למשטרה. עם דמעות בעיניים סיפרתי
להם כל מה שקרה מהרגע שרן הציע לי נישואין ועד שראיתי אותו מלא
בדם בתוך המקלחת.
מרוב טיפשותי הייתי בטוחה שהוא התאבד בגללי או משהו כזה. ישבתי
בביתי לאחר ששחררו אותי הביתה ורק בכיתי במשך שעות על גבי שעות
לאט, לאט התחילו להגיע בני משפחתי וחברי. כולם היו שם כדי
לעזור לי. בועז הגיע נדב רוני ואפילו נועה הגיעה למרות שלא
דיברנו זמן רב.
"זה בגללי רוני, זה בגללי" צעקתי לה. "מתוקה זה לא בגללך. יש
לי חבר במשטרה שאמר שפרצו לבית של רן בניסיון לשדוד אותו. הוא
נלחם איתם ואז נורתה הירייה שפגעה בו כנראה. את לא אשמה בכלום
מתוקה. תירגעי." "את בטוחה בזה? את בטוחה שהוא לא התאבד או
משהו כזה!?" "מה פתאום. הם בטוחים במשטרה שהוא לא התאבד.
תקשיבי את רוצה לאכול משהו? אני יכין לך פרוסה עם משהו, טוב?"
"לא רוני תודה, אבל אני לא רוצה כלום.
את יכולה ללכת ולהגיד לכולם שיעזבו אותי אני רוצה להיות לבד."
"את בטוחה ליפץ שזה מה שאת רוצה?" "כן אני בטוחה. בבקשה תגידי
להם ללכת."
רוני באמת ביקשה מכולם ללכת והם הלכו אחרי שנישקו וחיבקו אותי.
"ליפץ אני גם יזוז כדי להביא כמה דברים ואני חוזרת בסדר?" "כן
זה בסדר רוני. תלכי נתראה יותר מאוחר." "בי מתוקה."
רוני ירדה במדרגות עם בועז כשלפתע פגשה את דורי עולה במדרגות.
"דורי מה אתה עושה פה עכשיו?" "למה את מתכוונת בדיוק רוני? אני
בא לבקר ידידה שלי.
היי בועז מה המצב אח שלי. אני מתקשר אלייך שעות ואתה לא עונה
לי." "מה נסגר איתך אחי? לא שמעת מה קרה לליפץ?" "מה? מה קרה
לה?" "רן, זה שהיא הייתה אמורה להתחתן איתו, הוא נרצח יא גנוב,
איך לא שמעת זה הופיע בכל החדשות והעיתונים." "מה אתה לא
רציני!! טוב אני יעלה אליה לראות מה איתה." רוני משכה אותו
בחולצתו בעודו הוא רץ במדרגות.
"רוני מה יש?" "דורי אני מזהירה אותך!" "מזהירה אותי? ממה את
מזהירה אותי?" "אם אתה תפגע בה שוב כמו שפגעת בה בכל הפעמים
האלה אני הורגת אותך! אני נשבעת לך שאני הורגת." "רוני מה את
מבינה בכלל?! בחיים לא פגעתי בה בכוונה. את אולי החברה הכי
טובה שלה מאז ומתמיד אבל תאמיני לי שיש הרבה דברים שאני יודע
יותר ממך על ליפץ, ואני יודע בדיוק למה היא במצב קשה עכשיו
תאמיני לי!" "אני לא יודעת מה אתה יודע יותר ממני ומה לא אבל
אם יקרה לה משהו אני רואה אותך כאחראי לזה ואתה תשלם על זה אני
נשבעת לך" רוני כל כך התרגשה עד שבועז היה צריך לרסן אותה
ולקחת אותה אליו. דורי מצדו המשיך לרוץ במעלה המדרגות עד שהגיע
לביתי.
הוא נכנס במהירות לבית ורץ לחדרי.
בלי לחשוב אפילו מה אני צריכה הוא רק בא מאחורי וחיבק אותי.הוא
ידע בלי לשאול מה אני צריכה, ומה שהייתי צריכה יותר מכל כרגע
היה חיבוק חם ואוהב ממישהו. חיבוק שירגיע אותי מכל מה שקרה לי.
ישבנו ככה במשך שעות וככה גם נרדמתי בין זרועותיו מלוכלכת
מהאיפור שזלג יחד עם דמעותיי מעיני. הוא הרים אותי מהרצפה
הפשיט אותי והשכיב אותי לישון.
כמה שלהירדם בין זרועותיו היה מרגיע והרגיש בטוח ככה החלום
שהיה לי בלילה היה החלום הנוראי ביותר שחלמתי מימי. בחלום
הופיעה רבקה וסיפרה לי שוב ושוב את מה שחזתה. היא סיפרה לי על
המקרה הראשון בו משהו ימות, מישהו ימות ואז אני ימות. לאחר
שמנתה את סדר חזיונה אמרה את המילים: כלב, רן ושני. ככה רבקה
בחלומי חזרה על המשפט הזה שוב ושוב עד שהתעוררתי מלאת זיעה
וליבי פעם בחוזקה.
דורי רץ אלי וחיבק אותי. "ליפץ, מתוקה תירגעי זה רק חלום הכול
בסדר. התעוררת עכשיו." "התעוררתי לאן דורי?! התעוררתי למקום רע
ומגעיל שהוא החיים שלי. אין לי כלום בחיים האלה כלום אחד
גדול." "מאמי לה את מדברת ככה. יש לך משפחה שאוהבת אותך חברים
שאיתך עוד מהילדות ויעשו הכול בשבילך ויש לך אתי, את יודעת
שתמיד יש לך אותי נכון." "אתה איתי לזמן מוגבל בלבד. ברגע
שמשהו או מישהי עם רגליים ארוכות יופיעו אתה גם תלך." "ששש
מתוקה אל תדברי ככה. תספרי קודם כל על מה חלמת." "ראיתי את
רבקה והא סיפרה לי את מה שהיא סיפרה לנו אז. את החזיונות שלה.
והיא אמרה שזה מתחיל להתגשם. שניים מתוך החזיונות כבר התגשמו
ועכשיו נותרה רק השלישית. אתה יודע מה השלישית נכון?!" "כן
ליפץ אני יודע. אבל את זוכרת מה עוד רבקה אמרה לנו? היא אמרה
לנו שכל עוד נהייה ביחד ונסמוך אחד ל השנייה שום דבר רע לא
יקרה." "אני לא יודעת דורי. זה כאילו העבר רודף אותנו. אני
מרגישה אשמה בזה שרן נרצח." "אשמה? במה בדיוק את אשמה?" "הקללה
הזאת או מה שזה לא יהיה נפלה עליו בלי שהוא יהיה קשור לזה
בכלל." "שני, הגורל של כל אחד מאיתנו נקבע כבר ממזמן לפני
שסיפרו לנו מה יקרה ולפני שהכרת אותו בכלל." "אוקי אבל אם
הייתי מסכימה להצעת הנישואין שלו היינו ביחד באותו יום ואלי זה
לא היה קורה לו." שני גם זה לא מוכיח כלום בקשר לזה שאת אשמה.
ואם בדיוק היית הולכת לבקר את רוני או יורדת רגע למכולת?
תקשיבי לי את לא קשורה לזה ואל תעיזי לחשוב ככה בכלל." "אני
כ"כ צריכה אותך עכשיו איתי דורי. תבטיח לי שלא תעזוב אותי . לא
עכשיו לפחות." "ליפץ אני לא יעזוב אותך לעולם. את יכולה להיות
בטוחה בזה."
דורי התקרב אלי ונישק אותי. באותו רגע הרגשתי כל כך חלשה,
כאילו אני לא יכולה להזיז אפילו עצם או שריר אחד בגופי.
התמסרתי לדורי בכל מובן נפשית וגופית. הייתי כולי שלו. הוא
הפשיט אותי מבגדי והחל לנשק כל נקודה ונקודה בגופי. הרגשתי
כאילו אני מעופפת בחדר בלי שליטה על עצמי. בפעם הראשונה בחיי
ובהכרות עם דורי היינו שנינו באמת יחד, אותו גוף שנע ביחד בזמן
שעשינו אהבה בזמן שהתנשקו ובזמן שהסתכלתי בעיניו וראיתי את
נפשו האמיתית וגם הוא ראה את נפשי.
5
לאחר המוות של רן עברתי לגור בביתו של דורי. החיים נראו
מושלמים. אני הייתי עם דורי ,
רוני הייתה עם בועז וכל החבורה כלל נדב ונועה חזרו להיות יחד.
אני ודורי היינו בין הזוגות הכתבים התעניינו בהם במיוחד, הכול
כמובן בגלל עיסוקו של דורי ולכל מקום שהלכנו עקבו אחרינו צלמי
וכתבים. זאת הייתה התקופה המאושרת בחיי. דורי סידר שהתחיל
לעבוד בעיצוב פנים של דירות יוקרתיות שהיו של חבריו המפורסמים,
בזמן שהוא המשייך להופיע בטלוויזיה ובסרטים ומה שהיה הכי חשוב
האהבה שלנו פרחה כאילו מעולם לא היינו בנפרד.
אבל כמובן שבחיי שום דבר לא היה יציב, אבל לא היה לי על מה
להתלונן זה הרי מה שביקשתי תמיד. חיים מסעירים שמו של הכוכבות
ברומנים שקראתי.
"ליפץ, את יודעת מה יש היום נכון?" "מה יש היום דורי?" אמרתי
בלגלוג קטן.
"את עובדת עלי נכון? אין מצב ששכחת דבר כזה." "אם אתה מדבר על
ההקרנה החגיגית שיש היום לסרט החדש שלך אז לא שכחתי." "אני לא
מאמין שעשית לי את זה." "הורדת לי את הלב לתחתונים כמעט." "יא
משוגע, נראה לך שאני ישכח דבר שכל כך חשוב לך?" "אהובתי איתך
אין לי מושג מתי את עובדת עלי ומתי לא!"
"אל תדאג דורי אני לא שכחתי את זה אני הולכת עוד מעט להביא יחד
עם רוני את השמלות שלנו ואני יהיה בבית עד חמש בדיוק."
"מצוין. טוב גם אני הולך קצת עם בועז אז נתראה כאן בחמש
בדיוק." "אין בעיה בוס, בחמש אני יהיה מוכנה ומזומנה ליציאה."
צחקקתי.
יאללה ביי עפתי." "לא שכחת משהו קטן לפני שאתה בורח ככה?" הוא
התקרב אלי משך אותי אליו בחוזקה ואמר: "נראה לך שאני ישכח? רק
רציתי לבדוק אם את זוכרת." "אני תמיד זוכרת דבר כזה." התנשקנו
נשיקה לוהטת ונפרדנו.
האירוע היה מדהים בגודלו יחסית לאירועים שעושים בארץ לסרטים
ולאחר מכן הייתה מסיבה מטורפת של כל היפים והיפות ל תעשיית
הקולנוע, טלוויזיה ובכלל הבידור בארץ.
"דורי בוא שנייה." משכתי אותו מרחבת הריקודים.
"מה קרה ליפץ? את לא עושה חיים?" "אל תדאג אני עושה חיים ושמחה
בשמחתך אבל רוני מרגישה לא טוב ובועז רוצה להישאר אז אני
מקפיצה אותה הביתה וחוזרת. זה בסדר מצדך?"
"אין בעיה, אבל אפשר גם להזמין לה מונית." "לא עזוב אני יקפיץ
אותה. לא נעים לי."
"טוב מתוקה נאי מחכה לך כאן." "סבבה, אז אני עוד חצי שעה חוזרת
ביי מותק."
יצאתי החוצה ולקחתי את רוני הבתה בדר חזרה היו פקקים שגרמו לי
להתעכב. החלטתי להתקשר לדורי ולהודיע לו שאני מאחרת כדי שלא
ידאג אבל הוא לא היה זמין. גם בועז לא ענה לי אז תיארתי לעצמי
שהם באמצע המסיבה ולא שומעים.
כשהגעתי למסיבה לא מצאתי את דורי על רחבת הריקודים וגם לא על
הבר אבל אחרי חיפושים ממושכים מצאתי את בועז.
"בועז" צעקתי לעברו.
"ליפץ, מה את עושה פה?" הייתה הבעה מוזרה על פניו.
"למה הכוונה מה אני עושה פה? זאת המסיבה של דורי ואני חברה של
דורי." חייכתי.
"כן אבל לא נסעת עם רוני הביתה?" "לא בועז. מה יש לך? עוד מעט
תגיד לי שדורי בוגד בי ובגלל זה אתה כל כך מודאג." המשכתי
לצחוק ולשתות מהבר כל מה שבא ליד.
בזמן שאני צחקתי מבטו ל בועז רק הלך ונהיה מודאג יותר ויותר.
"בועז כדי שתתחיל להגיד לי בדיוק מה קורה פה לפני שאני באמת
יתחיל לחשוב מתחשבות."
בועז לא ענה.
"אוקי בועז, הבנתי בדיוק מה הולך כאן. ועכשיו אתה תגיד לי איפה
הנמושה הזה לפני שאתה תקבל את הצעקות והמכות במקומו." "ליפץ
בבקשה אל תערבי אותי בזה. אני לא קשור."
"אתה הפכת את עצמך לקשור ברגע ששיקרת לי וברגע שאתה יודע איפה
הוא. קדימה דבר."
"הוא בחוץ במכונית שלו."
המחשבות היחידות שעברו בדמיוני היו שאני לא מאמינה שהוא עושה
לי את זה. 10 שנים בערך אחרי שהוא בגד בי ואכלתי את החרא שלו
הוא עשה לי את זה.
נעמדתי ליד מכוניתו מסתכלת מבעד לחלון ורואה אותו שוכב עם
דוגמנית שמעוכה על החלון שלידו עמדתי.
"מישהו מסתכל עלינו דורי." אמרה הדוגמנית המעוכה.
"אל תדברי אל תדברי." הוא אמר לה.
היא דחפה אותו מעליה ואז הוא ראה אותי. הסתכלתי עליו שדמעות
זולגות מעיני. לא מאמינה למה שרואות עיני. החלטתי שזה מספיק לי
והתחלתי ללכת משם.
דורי התלבש במהירות והתחיל ללכת אחרי.
"ליפץ את לא מבינה. זה לא מה שאת חושבת." "מה אתה חושב בדיוק
שאני חושבת דורי?" "היא סתם אחת, סתם אחת שהתחילה איתי ואני
שיכור כמו אני לא יודע מה. ליפץ בבקשה אל תלכי בואי נדבר על
זה." "דבר ראשון דורי אל תקרא לי יותר בחיים שלך ליפץ. יש לי
שם, קוראים לי רוני. דבר שני אין לנו על מה לדבר יותר בחיים.
אני מבקשת ממך שתעזוב אותי תצא מהחיים שלי ואל תחזור אליהם
בחיים יותר. נמאס לי כבר מההשפלות שלך נמאס לי ממך ומהחרא שאתה
מאכיל אותי כל פעם מחדש. אני רק מבקשת ממך משהו קטן." "אני
יעשה הכול רק תגידי לי." "אני הולכת עכשיו הביתה ואני מבקשת
שלא תבוא אחרי. אני רוצה לארגן את הדברים שלי וללכת מכל מה
שקשור אלייך כמה שיותר מהר." "אני לא יכול לעשות את זה אני
מתנצל. אני לא יכול לתת לך ללכת."
לפתע שמתי לב כמה אנשים עומדים לידו מצלמים ומצוטטים כל מה
שאנחנו אומרים. התקשורת הנוראית שהייתה במסיבה מכל הערוצים
עמדה שם וצילמה אותי ברגע הנוראי ביותר בחיי!
לא יכולתי להישאר שם. הלכתי לכיוון מכוניתי ונסעתי משם."
דורי רץ למכוניתו והחל לנסוע אחרי.
בבית הוא רק ישב והסתכל עלי. המילים לא יצאו מגרונו. הוא רק
גמגם מילים כמו:
"ליפץ.... בואי נדבר על זה...אל תלכי כשאת עצבנית...תביני
אותי..." ועוד כל מיני קשקושים.
אני, עם דמעות בעיניים המשכתי לארוז והתקדמתי לעבר דלת
היציאה.
הוא תפס את ידי כמו בכל פעם שקורה בינינו משהו ואמר: "אני אוהב
אותך ליפץ"
הסתובבתי אליו ולא מאמינה שהוא אומר לי את זה. לא ידעתי מה
להגיד לו. עמדתי מולו והמילים לא יצאו. העצבים, הבושה שהוא גרם
לי וגם האהבה, שום מילה לא יצאה.
עד שהחזרתי את עצמי למציאות. "אתה יודע דורי, אני ממש לא
מאמינה שאמרת את זה עכשיו.
כל פעם שאתה מפשל אתה מוציא את המילה הזאת מהשק כאילו היא
פותרת את הכול. אבל גם לי יש גבולות שאני לא מסכמה להידרדר
אליהם, ותאמין לי שבשבילך חציתי המון גבולות. הפעם אני לא יעשה
את זה לא לעצמי, לא לך ולא לנו. אין לי כלום יותר אלייך, יותר
נכון אני לא יודעת מה יש לי. כי אהבה, האהבה שלי אלייך כבר לא
כ"כ ברורה לי, ואם האהבה הזאת שלנו שהשאירה אותי בחיים במצבים
קשים ותמיד גרמה לי לחשוב שבסופו של דבר הכול יהיה טוב בינינו
כמו ברומנים שאני כ"כ אוהבת לא ברורה לי כמו תמיד דורי, אז אין
לי יותר מה לחפש כאן."
המשכתי לכיוון היציאה כשהיד שלי יוצאת מידו ושנינו פשוט
מרפים.
גם הפעם דורי עמד בחלון והסתכל עלי בעודי הולכת בין כל הצלמים
שעמדו ליד ביתו, ההבדל הפעם היה שהפעם לא הסתכלתי למעלה, אל
עבר החלון לראות מה קורה עם דורי שם למעלה. הפעם הלכתי ישר אל
עבר המכונית שלי. הלכתי בלי להסתכל לאחור.
6
מביתו של דורי הגעתי כמובן לביתה של רוני. כשהגעתי לשם בועז
כבר היה בבית וסיפר לרוני כל מה שקרה. כשהיא ראתה אותי מגיעה
עם מכוניתי ועם כל הצלמים שעקבו אחרי היא רצה במדרגות כדי
להכניס אותי כמה שיותר מהר.
"מתוקה , בועז סיפר לי מה קרה. את בסדר?" "אני הייה בסדר, אבל
יש לי שאלה, את ידעת מזה?" "ממש לא.תאמיני לי שאם הייתי יודעת
היית א' אומרת לך ב' הורגת את דורי. אבל שני הבנתי מבועז שזה
משהו חד פעמי, הוא אומר שהוא בחיים לא ראה את דורי שיכור ככה
או עם מישהי אחרת מאז שאתם ביחד." "ממתי בדיוק את מגנה על דורי
אני יכולה להבין!? לא אכפת לי כמה פעמים זה קרה. מספיקה פעם
אחת. חוץ מזה שכבר שמענו את הסיפורים על זה שהוא שיכור ולא
שולט בעצמו לפני כמה שנים עם נועה לא?" "כן את צודקת." "לא
אכפת לי כמה פעמים זה קרה וכמה שיכור הוא היה. אני מכירה את
דורי הכי טוב בעולם ואם הוא לא רוצה לעשות משהו הוא לא יעשה
אותו, תאמיני לי." "אם זה מה שאת חושבת את יודעת שאני איתך בכל
מצב." "תודה, רוני. אני יכולה להישאר לישון פה כמה ימים עד שני
יחליט מה קורה איתי?" "איזה שאלה זאת, ברור שאת יכולה. תישארי
כמה שאת צריכה."
בבוקר כבר התעוררתי ב6 בבוקר בגלל כל הטלפונים והצלצולים בדלת.
כל העולם ואשתו רצו לדעת מה קרה ביני לבין דורי והאם זו סופה
של תקופה יפה.
רוני נכנסה אלי לחדר.
"מתוקה בוקר טוב. מה נשמע?" "הכול בסדר רוני, אני מצטערת
שעושים לך כזה בלאגן בבית אני יצא מכאן כמה שיותר מהר." "אל
תדברי שטויות. הם יירגעו אחרי כמה זמן וילכו מכאן. אבל יש בעיה
אחרת." "בעיה? מה הבעיה?" "אני יודעת שת ממש תתעצבני אבל לא
הייתה לי ברירה, בועז הכניס אותו." "אוי, אל תגידי לי שדורי
כאן." "מצטערת, אבל הוא כאן."
"טוב זה לא אכפת לי אני יהיה פה בחדר עד שהוא יתייאש וילך. אני
ממש לא רוצה לראות את הפרצוף שלו עכשיו." "את בטוחה שאת לא
רוצה לדבר איתו? לראות מה יש לו להגיד? וגם אם תסיימו את זה לא
עדיף לסיים את הדברים שהכול מונח על השולחן ולעבור הלאה?"
"רוני, תאמיני לא שאני יודעת מה עדיף לי וזה מה שעדיף לי. אני
מבקשת ממך להגיד לו ללכת." "בסדר ני. מה שאת רוצה."
רוני יצאה מהחדר והלכה לדורי.
"תקשיב דורי, היא מאוד נסערת אני חושבת שכדי שתניח לה בימים
הקרובים ותיתן לה להירגע ולחשוב קצת על המצב. אני ל רואה טעם
שתישאר כאן." "רוני אם לא אכפת לך אני רוצה להישאר כאן
ולחכות." "תראה דורי אני לא יגיד לך ללכת אתה חבר של בועז וגם
שלי באיזשהו מקום רחוק אבל אני באמת אומרת לך שהיא לא תצא עד
שהיא תדע שהלכת."
"אני מוכן לנסות ולחכות."
השעות חלפו לה ודורי לא הלך. הוא נשאר בביתם של רוני ובועז
וסירב להשלים עם המציאות שהרומן בינו לבין שני נגמר.
"אחי, תקשיב לך הביתה תתארגן ותחזור לפה מחדש. אל תדאג היא לא
תברח."
"אני לא הולך לשום מקום. אני מכיר את ליפץ. ברגע שהיא תדע שאני
הלכתי היא תברח לפה ולא תסכים לגלות לי אפה היא. תאמין לי שאני
מכיר אותה."
דורי נשאר שם יומיים, ושני לא יצאה מהחדר יומיים, עד שנמאס לה
והיא יצאה.
בלי לתת לו לדבר היא תקפה אותו בעוד רוני ובועז יושבים ואוכלים
בחדר האוכל.
" תקשיב דורי, אני לא יודעת מה אתה חושב שאתה עושה אבל הגיע
הזמן שתזיז את התחת שלך מכאן ותחזור לחור שממנו באת. את הפכת
את הדירה של החברים שלנו למקום היסטורי שאנשים עולים אליו לרגל
והכול כדי לתפוס תמונה של הכוכב דורי. אז עכשיו אתה תתחיל
להקשיב לי וברצינות. זה נגמר בינינו, מה שהיא או לא היה זה
נגמר אני לא רוצה לראות אותך או לשמוע אותך ואני לא מתכוונת
להגיד את זה שוב זה ברור לך. אני רוצה פשוט לשכוח שאי פעם
הכרתי אותך ושהיית חלק מהחיים שלי. אז שלום ולא להתראות."
הסתובבתי וטרקתי את הדלת של החדר. למרות שחשבתי שהכול נגמר
והוא יניח לי לנפשי התברר לי במהרה שזה לא ככה.
הוא נכנס אחרי טרק את הדלת ונעל אותה.
"ליפץ, את יכולה להגיד כמה פעמים שאת לא אוהבת אותי ולא רוצה
אותי אבל שנינו יודעים שזה סתם בולשיט. את אוהבת אותי כמו שאני
אוהב אותך ואני יודע שעשיתי טעות אבל לעזאזל אני בן אדם וגם
אני יכול לטעות פעם אחת. אני בסך הכול מבקש שתסלחי לי. אני
נשבע לך שזה לא יקרה שוב." "דורי זאת לא פעם ראשונה והפעם אתה
לא תוציא אותי בתור המגעילה בכל הסיפור הזה. כן אני אוהבת אותך
אבל אני לא מוכנה לסבול יותר את כל מה שאני עוברת בגללך. אני
רוצה להיות לבד. אני רוצה להיות שני, לא ליפץ ולא שום דבר אחר
פשוט שני. אני מבקשת שתלך עכשיו דורי."
הוא חיבק אותי חזק ונישק אותי, לא נתן לי לזוז. רציתי כ"כ
שימשיך אבל ידעתי שאם אני אתן לו לנשק אותי הפעם אני לא יצליח
להשתחרר שוב לעולם.
התרחקתי ממנו במהירות ויצאתי מהחדר אל עבר הדלת.
"רוני אני יחזור עוד מעט אל תדאגי לי."
בועז רץ אל עבר דורי. "נו מה קרה?" "כלום לאקרה הכול נשאר אותו
דבר. היא לא רוצה לראות אותי יותר." דורי אמר את ה והמשייך
ללכת לכיוון היציאה.
כעבור כמה שעות התקשרתי לרוני כדי לבדוק שהשטח פנוי ודורי הלך,
ואכן כך היה דורי הבין שהוא לא אופציה כרגע וחזר לביתו. אני
חזרתי לביתה של רוני.
"תקשיבי רוני בועז בבית?" "לא הוא הלך לדורי למה?" "תקשיבי אני
רוצה לספר לך משהו כי את החברה הכי טובה שלי אבל אסור להוציא
את זה לאף אחד, ובאף אחד אני מתכוונת גם לבועז. אני יכולה
לסמוך עלייך!?" "זאת בקשה קצת מוזרה כי בכל זאת בועז הוא החבר
שלי אבל אין בעיה סודך שמור אצלי." "טוב אז הסוד שלי מתחלק
לשניים. החלק הראשון הוא בקשר לזה שאני נוסעת קצת לנקות את
הראש." "לאן את נוסעת עכשיו?" "קניתי כרטיס עכשיו למזרח. אני
צריכה להיות קצת עם עצמי ולהירגע." "אוקי זה קצת קיצוני אבל די
מובן אחרי כל מה שקורה פה סביבך עכשיו. ומה החלק השני?" "החלק
השני הוא שאני בהריון." "בהריון!!!?!??!?! מה את בסדר? איך?
מתי? מאיפה זה בא פתאום?" "את באמת רוצה שאני יספר לך איך
ומתי?" "לא שני אבל דורי יודע על זה?" "לא, הוא לא יודע ואני
גם לא רוצה כרגע שהוא ידע. רציתי לספר לו אתמול שנחזור הביתה
אחרי המסיבה הגדולה אבל שתינו יודעות מה קרה במסיבה." "ואת לא
מתכוונת לספר לו? מה את הולכת לעשות עם הילד? איזה חודש את?"
"אני בשובע שישי, אני לא ידעת אם אני הולכת לספר לו אבל אני
יודעת שאני הולכת לגדל את הילד הזה." "שני, תחשבי על זה. זכותו
לדעת על הילד הזה. וכשהוא ייוולד אנשים יבינו את יודעת כאילו
תשעה חודשיים זה מראה שעדיין הייתם ביחד." "אני לא יודעת מה
יהיה עוד תשעה חודשים אני יודעת שאני צריכה לנוח עכשיו ולחשוב
בלי בעיות בלי לחץ ובלי מצלמות שעוקבות אחרי לכל מקום." "טוב
אם זה מה שאת צריכה את יודעת שאני איתך." "רוני תבטיחי לי שאת
לא מספרת לבועז כלום ואם דורי או בועז או מישהו בכלל שואל אותך
איפה אני את אומרת שאת לא יודעת ברור לך? רק את והמשפחה שלי
יודעים איפה אני יהיה ואני יביא לך את המספר טלפון שלי כדי
שנול לשמור על קשר, בסדר?" "אני בעיה אני לא יגלה לאיש. אבל
מתי את נוסעת?" "מחר בערב יוצאת הטיסה שלי." "כ"כ מהר? ומתי
תחזרי?" "אני לא יודעת אני מקווה שבזמן הקרוב. אני גם יצטרך את
עזרתך מחר בבוקר להתחמק מפה בלי שישימו לב ויעקבו אחרי."
"מתוקה זה כבר פנטזיה. זה לא כזה קשה בימינו עם יש לך קשרים
לגלות לאן גברת שני נוסעת." "את אולי צודקת אבל אני רוצה לנסות
בכל מקרה. תעזרי לי?" "בוודאי שאני יעזור לך. נשלח את בועז
לישון היום עם דורי ובבוקר נחמוק מכאן כמה שיותר מוקדם." "תודה
רוני אני חייבת לך בגדול."
קמנו ב4 לפנות בוקר, לפני שכל הצלמים הספיקו להגיע וברחנו
החוצה אל עבר שדה התעופה שאני עטופה מטפחת ומשקפי שמש גדולות.
הטיסה שלי יצאה ב-12 בצהריים והפרד מרוני הייתה קשה ביותר אבל
ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות. הייתי צריכה להכניס קצת סדר
והגיון לחיי.
כשהגעתי למזרח הייתי בהלך מצד אחד כ"כ הרבה עוני ומצב שני כ"כ
הרבה יופי. התאהבתי במקום ומצאתי לי מקום קטן ומבודד אבל לא
רחוק מרופא זקן בשביל התינוק ומשפחה אוהבת שקיבלה אותי ברצון.
החיים הארץ נמשכו גם בלעדי ורוני סיפרה לי כל מה שקורה עם
כולם. אבל כמובן שעל דורי לא דיברנו.
לעומת זאת דורי המשייך לחפש אותי ללא ידיעתי אבל לא הצליח להבן
לאן נסעתי.
בועז כמובן שניסה לעזור לו אבל לא הצליח. הדבר היחיד שרוני
סיפרה לי על דורי שהוא נורא מזניח את עצמו ואת הקריירה שלו
ובמקום להתמקד בזה הוא רק מחפש אותי. אני ישקר אם אני יגיד שזה
לא עשה לי טוב אבל לא יכולתי עדיין לחזור לארץ רציתי להיות עוד
קצת אני, להיות שני בלי שאף אחד יכיר אותי וירוץ אחרי.
"אחי, תקשיב אתה חייב לתפוס את עצמך הידיים אתה מדרדר. אם אתם
צריכים להיות ביחד אתם תהיו. זה מה שאתה תמיד היית אומר לי על
בחורות לא?" "בועז אל תזיין את השכל, היא לא סתם בחורה היא
הבחורה של חיי. הנפש התאומה שלי בלעדיה אני מת." "די, די אם כל
הטלנובלה הזאת. הבחורה רוצה קצת זמן לעצמה אז תן לה את הזמן."
"תה לא מבין שהיה לי חלום שהיא מתה, אתה לא מבין שהחברה של אמא
שלה אמרה לנו שמשהו ימו והוא מת הכלב שלי, שמישהו ימות ורן מת,
ושאחד מאיתנו ימות אם לא נסמוך אחד על השני?" "תקשיב אני באמת
שלא יודע על מה אתה מדבר אבל לא יקרה כלום לאף אחד תאמין לי
דורי, תסמוך עלי."
רוני יצאה מהחדר שינה לאחר שהאזינה לכל השיחה.
"רוני בואי רגע את חייבת לעזור לי את חייבת להבין אותי. איפה
היא? רק תגידי לי איפה היא?" "אני לא יכולה להגיד לך אני
נשבעתי לה שאני לא יספר לאף חד גם לא לבועז אני מצטערת דורי."
הטלפון של דורי צלצל.
"דורי זה אני בן."
"כן בן, נו מצאת איפה היא?"
רוני ובועז הסתכלו על דורי ולא הבינו עם מי או על מה הוא
מדבר.
"מצאתי אותה. היא נמצאת במזרח אצל משפחה קטן ליד ההרים. תגיע
אלי היום וניסע לשם."
"אני מגיע אלייך עוד שעה בדיוק תזמין לנו כרטיס טיסה."
"טוב חברים אני חייבת לעוף מצאתי אותה. אני אומר לכם זה מזל
שאני יודע איפה היא כי משהו רע עומד לקרות לה אני מרגיש את
זה."
דורי יצא מהדלת בריצה ורוני ישר רצה לטלפון.
"רוני לאן את רצה?" "אני צריכה לספר לה שדורי מגיע ושהוא גילה
איפה היא."
"אולי פעם אחת לא תתערבי להם בחיים ונראה מה הגורל באמת מיכן
להם. הוא היה מאוד רציני כשאמר שהוא מרגיש שמשהו רע עומד לקרות
לה." "דורי יכול להרגיש מה שהוא רוצה אבל חברה שלי ביקשה ממני
משהו ואני עושה אותו אז בבקשה בוא לא ניתקע ביניהם ונתחיל לריב
עכשיו אוקי?" "מה שתגידי."
רוני התקשרה אלי במהרה ואני הכנתי ת עצמי לעזיבה. המשפחה שגרתי
אצלה הציעו לי לעלות יותר גבוה להרים שם בטוח הוא לא ימצא אותי
ואני אוכל לחיות שם בשקט.
התחלתי את הטיפוס שלי למעלה. הבעיה הייתה ששכחתי כמעט שאני
נושאת איתי עוד מישהו קטן בבטן שהיה כבר בן שלושה חודשיים.
העלייה הייתה קשה ביותר אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה.
כעבור שלושה ימים של טיפוס, הליכה ונסיעה נגמרו כוחותיי ונפלתי
על החול בלי שנשאר לי מים ואוכל.
כשאני עזבתי את הכפר הקטן בו חייתי דורי הגיע לשם והבין
מהמשפחה ששמעתי על הגעתו ועליתי אל ההר. הוא רצה להמשיך לטפס
אך בן שהגיע איתו מהארץ בניסיון למצוא אותי לא הסכים להמשיך
לטפס ואמר שזה מסוכן ביותר.
"תקשיב דורי, אין סיכוי שהיא הצליחה לעשות את העלייה לשם.
מסוכן שם בטרוף ואני לא רוצה לסכן לא את החיים שלי ולא את
החיים שלך." "אם אתה לא תבוא איתי אני הלך לבד בן. רק תחליט כי
אני מרגיש שמשהו רע קורה."
"אני לא יודע איך להסביר לך את זה דורי אבל אין שום סיכוי שהיא
הגיעה למקום מנוחה, אני מצטער בן אדם, פשוט אין שום סיכוי
במיוחד במצב שהיא נמצאת בו."
"מצב? באיזה מצב היא נמצאת חוץ מזה שהיא כועסת?" "אתה לא יודע?
היא לא ספרה לך? המשפחה פה הסבירה לי שהיא בהריון." "בהריון?
לא יכולה להיות היא לא אמרה לי כלום על זה." "כנראה היא לא
רצתה שתדע דורי אבל היא בהריון."
"תקשיב אני לא יודע אם היא בהריון או לא, ואולי בכלל לא הבנת
את המשפחה אבל נאי מטפס לשם. אם אתה רוצה תבוא איתי ואם לא אל
תבוא." "אני מצטער דורי אבל אני לא ממשיך. אני מאחל לך בהצלחה
ושתמצא אותה ותחזרו שניכם בריאים ושלמים."
דורי המשייך לטפס ולחפש אותי...
אני שמך יומיים שכבתי על החול ולא מצאתי איש שיעזור לי.
נזכרתי במה שרבקה אמרה שיקרה לנו אם לא נסמוך אחד על השני ועל
המוות הקרב ובא שלי. הכול היה שקט ויכולתי רק לחשוב על דורי
עלי ועל התינוק שלנו חיים לנו בלי בעיות ומאושרים לנצח כמו
באגדות. אבל זה לא קרה ואני התחלתי להירדם, חשבתי שאני שומעת
מישהו קורה לי וצעקתי בכל כוחי כדי שישמעו אותי אבל אף אחד לא
הגיע.
לאחר עוד מספר שמות שמעתי את מישהו צועק: "ליפץ, ליפץ את שמעת
אותי?"
חשבתי שאני שוב הוזה אבל המשכתי לצעוק:"אני כאן הצילו, שמישהו
יעזור לי."
דורי רץ לעברי וסובב אותי. מרב שהתייבשתי לא יכולתי לראות אותו
טוב והוא שפך עלי מים כדי שאני יתרענן.
"מתוקה, אני ידעתי שמשהו לא בסדר. אני הרגשתי שקרה לך משהו."
"זה הכול בזכות רבקה אה?" חייכתי
"לא ליפץ זה הכול בזכותך, בזכותי פשוט בזכותנו. האהבה שלנו
חזקה כ"כ שהיא אמרה לי שאני חייב לבוא להציל אותך. בואי אני
אקח אותך מתחת לעץ שיהיה לך קצת צל."
הוא לקח אותי על ידיו והניח אותי בצל וטיפל בי במשך שעות
ארוכות עד שחזר לי האודם ללחיים.
ליפץ אני רוצה להקריא לך משהו שקראתי בזמן שברחת לי למזרח,
למרות שבהתחלה לא הבנתי את זה המשכתי לקרוא ואז הכול התקשר לי
לשנינו וראיתי אותך בקטע הזה. את רוצה לשמוע?"
"בטח דורי, תקריא לי."
שמחה,
חוכמה
בלבבך,
ללמוד, לשנות, להיפתח.
במחשבותיך,
קבלה
בנשמתך,
של האמת ושל היופי הפנימי שלך.
שלום
התפתחות.
עם עצמך,
הנאה
ועם העולם
מכל מה שאתה רואה, נוגע ועושה.
הרמוניה,
אושר
אומץ
מעצמך, ומהעולם.
להרגיש, להזדקק, להשיג.
חופש
לתת לעצמך להיות קשור בעבותות האהבה
ידידות.
אהבה-הקסם שקורא ביני לבינך בכל פעם ששפתי נוגעות בשפתייך ובכל
פעם שבמוחי עולה שמך, שני.
"דורי, זה מדהים." דמעות זלגו מעיני. "אני לא יודעת מה להגיד."
"הדבר היחיד שאני רוצה שתגידי שני זה רק שאת אוהבת אותי, סולחת
לי, בוטחת בי וחוזרת איתי הביתה."
"חחח הרבה בקשות יש לילד היום לא?!? אבל אני סולחת לך אהובי
ובוטחת בך, וכן אני יחזור איתך הביתה." "אני אוהב אותך כ"כ את
לא יודעת כמה שאני אוהב אותך."
הוא הרים אותי עליו והתנשקנו ארוכות.
"דורי אני צריכה לספר לך משהו שכנראה הייתי צריכה לספר לך
ממזמן אבל מרב כעס לא חשבת מספיק לעומק."
"את מדאיגה אותי, מה קרה?"
"לפני שלושה חודשיים קרה משהו נפלא. נוצר משהו אצלי שיקשור
אותנו לנצח באהבה. על הקשר הזה תמיד חלמתי ותמיד רציתי שיהיה
לנו." "את בכוונה מותחת אותי שני?" "לא, אני מצטערת אני פשוט
יגיד את זה. אני... אני, אני בהר..."
דורי הפסיק אותי ואמר: "את בהריון."
"מה אך אתה יודע?" "המשפחה שגרת אצלה אמרה לחבר שהגיע איתי
לכאן. לא רציתי להאמין אבל ברגע שנגעתי בך ידעתי שאת נושאת את
ילדי."
"ואיך אתה מרגיש לגבי זה?" "את באמת שואלת?" "כן, דורי. איך
אתה באמת מרגיש?"
"הפכת אותי לבן אדם הכי מאושר בעולם. אבל יש משהו שיעשה אותי
יותר מאושר!"
"ומה זה בדיוק?" "אם תינשאי לי." "מה אתה מנסה להגיד דורי?"
"אני מנסה לשאול אותך , האם את שני תינשאי לי ותהייה שותפתי
לחיים?!"
"כן אני הייה אשתך ואני מסכימה לבלות איתך את שארית חיי."
"את זוכרת שאמרתי לך שבעוד בערך שנה תתחתני לא?"
"אני זוכרת מצוין. חיכיתי להצעה הזאת כ"כ הרבה זמן. עשית אותי
לאישה המאושרת ביותר בתבל.
קפצתי עליו ושנינו התנשקנו עם כל האהבה שהייתה צבורה אצלנו
במשך כ"כ הרבה זמן.
כל הכאב התסכול הפחד והכעס הונחו בצד כדי לחגוג את חגיגת
האהבה.
אחרי לילה מתחת לכוכבים בו עשינו אהבה במשך שעות החלטנו להישאר
במזרח ולהתחתן שם. המשפחה שלי ושל דורי וכמובן החבורה שהייתה
איתנו מההתחלה הוטסו בסודיות שלא נראתה שנים רבות במדינתנו
הקטנה, וכך נגמרה לה תקופה של הרפתקאות ומסתורין אך החלה לה
תקופה של אהבה עצומה. |
