מרגישה ריקה.
מבפנים,
מבחוץ,
ומכל הצדדים.
יושבת בבית,
ולא עושה כלום.
מבזבזת את זמני במרמור על החיים.
אני חייה בשקר, בשקר אחד גדול.
"החברה" גורמת לי לרצות להקיא.
רובנו חיים בעולם לא אמיתי,
ואלה שחיים בו רק סובלים.
השקרים של המממשלה,
ושל כל איגוד גדול,
ואפילו של מוכר במכולת,
הורסים את הכל.
חרם על החברה,
זה מה שצריך לעשות.
אבל אני כבר ויתרתי,
כי הבנתי שזה לא יכול לעזור.
הבועה שבה אני חייה מחליאה אותי,
רוצה לצאת ממנה אך זה לא אפשרי,
כי אין מקום אחר בשבילי בחברה.
האם החברה אי פעם תשתנה?
האם העובדה שאני מנסה לשנות אותה עוזרת בכלל?
האם כדאי לי פשוט לשבת בצד ולשתוק?
לראות את החברה שלנו גוססת?
או פשוט לברוח מהכל?