ביאליק אמר בזמנו
ששירה מקורה מכאב
מה אם ביאליק צדק?
הרי,אני כותבת מתוך כאב
כאב על אהוב שסרח
על סב ודוד שהלכו לעולמם
ועל כל השאר שאיבדתי
מה אם אין בי שום רגש
חוץ מכאב?
אך בינתיים ,אינני יכולה אחרת
אני רוצה לכתוב על אהבה,
על אושר, עם ידע וניסיון חיים
אבל מה כל כך מעניין באושר?
ביאליק,
מה אם אתה טועה?
אולי יום אחד
אפסיק לעסוק בכאב
ואתחיל לחיות
בלי כל מה שמעכב אותי?
אולי יום אחד הכאב והיגון
לא יהיו
כה כבדי משקל ביצירותיי
אבל,ביאליק,
מה בנוגע לבינתיים?
מוקדש ליעל במבליק...חברה שהכרתי דרך במה והייתה חלק מן ההשראה
לשיר זה. |
