יכול להיות שלמישהו זה יזכיר קצת את עברי לידר אבל לי זה
מזכיר יותר מהכל אותי.

ברגעים שרע לי אני לא יכול לרשום,

אני חש את הצורך אבל הכל נתקע לי על הלשון,
אני לא מצליח להעביר את התחושות, הן יותר מדי מסובכות.
אני מרגיש רק שבא לי להסתגר,
אין לי כוח עם אף אחד לדבר, ורק דבר אחד רוצה לעשות - לישון.
כשרע לי אני מסוגל לשכב שעות במיטה, להסתכל לתקרה ולחשב את
הזמן רץ.
אני מסוגל להסתיר את כל התחושות, מסוגל שאנשים יחשבו (והם
חושבים) שהכי טוב לי בעולם.
אבל עכשיו אני רוצה לעשות משהו חדשני, משהו שטרם ניסיתי או
עשיתי, אני רוצה להוציא את הבאסה בעזרת הכתיבה - לעשות הפוך על
הפוך, להיות שמח כי רשמתי, כי הבעתי.

רק ברגעים שטוב לי אני יכול לרשום.