לפעמים הבדיחות שלו ממש מצחיקות.
לפעמים ההומור שלו חולני בצורה מזוויעה, במיוחד שהבדיחה על
חשבונך...
זה היה יום שבת גשום כשמיכאל נכנס ללשכה שלו. "היי בוס" הוא
אמר "מה בנוגע לגברת למטה שהולכת ללדת?"
"חכה עם זה."
"אבל זה עלול להיות מאוחר מדי בוס, הצירים של..."
"חכה עם זה אמרתי."
לא היה שום כעס בקולו, הוא לא כועס אף פעם, רק איזושהיא סופיות
מוחלטת שהוויכוח הז הסתיים.
מיכאל הביט בו בעיני עגל. "אתה הבוס, אתה יודע הכי טוב"
"נכון, אני יודע הכי טוב. נו באמת, תוציא את הלשון שלך משם אני
אמור לשבת על זה!" מיכאל גיחך, הבוס שלו ידע להיות מאוד מצחיק
שהוא רצה, הבוס חייך ומיכאל יצא מהלשכה.
"נשחק על זה פוקר?" אמר קול מאחוריו...
"פוקר אתה רוצה? אולי שיטהד? זה משחק חדש שהמצאתי אני שוקל כבר
להוריד אותו למטה."
"מתי כבר הספקת להמציא אותו?" אמר הקול ויצא מהצללים של הוילון
אל החדר שטוף השמש.
"אני כל יכול, מה זה בשבילי להמציא משחק מטופש?" הוא חייך
והביט בעיניו האדומות של בן שיחו.
"אתה עדיין נותן לי לנצח לפעמים..."
"בשביל הכיף נטו"
הם שיחקו שלושה משחקים הוא ניצח בשניים הראשונים ואדום העיניים
בשלישי אבל בהפרש יותר גדול.
"תיקו..."
"תיקו??? אני לא חושב שיש לזה תקדים!"
"למה הצעת לשחק משחק שיש בו תיקו??? פוקר היה אמור להיות הרבה
יותר בטוח!"
"כן אבל אז היית מפסיד לי..."
"אבל אולי היית נותן לי לנצח..."
חיוך.
"טוב אז שנינו?"
"מה כל אחד חצי?"
"יש לך רעיון יותר טוב?"
"לא."
"אז קבענו, אני אשלח חצי נשמה ואתה חצי נשמה."
"זה אכזרי."
"אכזרי זה התחום שלך, לא? אחרי הכל אתה השטן פה לא אני."
"אתה זה שיצרת אותי."
"צודק כרגיל ידידי המקורנן."
"אני שונא שאתה קורא לי ככה."
"פריבילגיה של השליט, ועכשיו לדרכך."
השטן השתחווה ויצא מהלשכה. הבוס לחץ על כפתור שצץ משום מקום:
"תכניסי את מיכאל" כעבור חצי שנייה הוא נכנס. "קראת לי?"
"כן, שלח לאישה עם הצירים.
מיכאל הסתכל על החבילה המום... "זה חצי חצי..."
"אני מודע לעובדה הזו, כן..."
"אין לזה תקדים..."
"אני יודע..."
"הילד המסכן יהיה טוב ורע ביחד... הוא יחיה באור ויחלום על
החושך!"
"או הפוך."
"אתה בטוח?"
"מה כבר יכול להיות?"
מיכאל השתחווה ויצא מהלשכה.
למטה, בכדור הארץ בבית חולים בילינסון ילדה האישה ילד מכוער
מאין כמוהו.
עברו 23 שנה אלוהים והילד בא ואומר לך: "זה לא היה מצחיק!"