יושב ועצוב כבר לא יודע ממה
איך כל כך הרבה דברים
בכל זאת יוצרים
שממה
לקום כל יום ולהאבק
עם זה שפוגע
וזה שצועק.
לבי מהול בים של חושך
קור ועצב
מוחי סופג כשלונות ברצף
כי להיות מספר אחד זאת לא הצלחה
כי אם לאמץ את האושר
ולהגיע לנחלה.
ישבתי לי על אבן, בגדה
ופניו השלווים והרגועים של הנהר
ביקשו ממני נשיקה.
אך פתאום נפלה לידי ציפור
ופניה חיוורות וכנפיה שבורות
שאלתי לשמה היא ענתה לי "נפש".
אז אספתי אותה לידי הרכות, ברגש
לקחתי מקל וקיבעתי כנפיה
היא חייכה והלכה למצוא את דרכיה
וכשעצרתי לחשוב מה עשיתי.
פתאום, לרגע נעלמה העצבות
והחלטתי לשנות את שמה
למשמעות. |
