איי. סי. פיישל / מעגלים, מן הסתם |
אל מול כעס ושנאה
עפרה - איך אהבתי אותה
כתם דם גדול על הרצפה
החיים נראים ראשוניים
משונים
כל נשימה היא הראשונה
כל אדם הוא, בעצם, מטרה
אין לאן לברוח
אין מקום בטוח
כמה סמלי שהביצים שלי נלחצות אל הג'ינס בכוח
ג'וינט של בוקר מביט אל הים
גיל העמידה בתהלוכה לצידי
מנסים לחייך ולא מצליחים
וילדי האסיד כל כך רוצים
אך נראה כי הפרדוקס הפעם
חזק מתמיד
וידע בוער שאהבתי אותה
ואוהב עדין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|