נשמע רעש מכיוון הדלת. ריצ'רד היה עייף מדי מכדי להזיז את ראשו
לו במעט ולראות.
"ריצ'רד, חמודי,"
"כן, אמא?"
"אתה בסדר שמה?" היא רכנה כדי להביט בו מקרוב יותר.
"מממם..." אמר ריצ'רד בחולשה והסתובב אל אמו. "כן, אמא. אני
בסדר."
"אתה צריך משהו?"
"לא, אמא. את יכולה ללכת עכשיו."
"בטוח?"
הוא הפנה אליה מבט מתחנן. "בבקשה, אמא?"
היא הזדעפה אליו. "טוב, טוב. הלכתי. להתראות, חמוד."
הוא הסתובב חזרה לצד השני.
נשמעה חריקה של הדלת נפתחת ונסגרת ושוב נפתחת.
"שכחת פה משהו?" הוא אמר בשקט.
נשמעו צעדים רכים וקול של קפיצים נמתחים, ולאחר מכן צלצול
עדין.
"אמרת משהו?" ענה לו קול מהמיטה הסמוכה. לא היה זה הקול של
אמו.
הסקרנות גרמה לו להתאמץ ולהתהפך שוב. אולי התנופה הייתה קצת
יותר מדי גדולה.
אפו נמעך מעט מהמכה.
"אאוץ'." אמר בשקט, והפנה את ראשו לילדה שישבה על המיטה
שלידו.
היא הייתה יותר גבוהה ממנו, למרות שזה לא היה כל כך קשה
להתחרות איתו בגובה. היה לה שיער אדמוני, והיא חייכה. מין חיוך
כזה שגורם לך לרצות להכות מישהו מתסכול.
"אתה ריצ'רד, נכון?" היא אמרה בעליצות. "אני לוסי,"
הוא בהה בה, והתרומם קלות מהמזרן. "כן," אמר בתדהמה.
"אה, אל תהיה כזה מופתע, ראיתי את אמא שלך בכניסה. יופי של אף
יש לך, אגב."
הוא העווה את פניו. "אף אחד לא צוחק על חשבון האף שלי," רטן.
לוסי צחקה. "טוב, אתה לא צריך להיעלב כל כך."
עבר זמן של שקט.
"אתה מאוד שתקן, הא?"
"בדרך כלל אין לי אל מי לדבר. למה את פה בכלל?"
"הוציאו לי את השקדים. מה איתך?"
"שפעת או משהו דומה."
היא צחקקה לעצמה. "טוב, נעים מאוד, ריצ'רד-עם-השפעת. אני הולכת
לישון עכשיו."
"תהני." ענה לה במרירות, ונענה בצחקוק חרישי. "אוף," רטן, ועצם
את עיניו.  

"היי, ג'ורג'," נשמעה צעקה מבעד לחלון חדרו הפתוח.
"מה," ענה בעייפות.
"אתה מחכה למישהו?"
"כן...?"
"איך קוראים לו?"
"פול."
"אה." נשמע קול של חריקה כשנשענה השכנה של ג'ורג' על אדן
החלון. "ו... אממם... ג'ורג'?"
"מה?"
"נראה לך שזה האיש הזה שעומד ברחוב וצועק ג'ורג?"
"לא יודע," אמר בסתמיות, ובזריזות עמד ליד החלון.
נער צעיר עמד על המדרכה וגירד בראשו בעוד הוא מנסה להחליט איזה
מהבתים הוא של ג'ורג'.
ג'ורג' עיוות את פניו בתסכול. "היי, פול!" קרא.
פול הפנה אליו את מבטו, ופניו העגולים אורו. "הא, ג'ורג',"
אמר. "אני עומד פה כבר איזה שעה כשהילדה הזאת מסתכלת עליי."
ג'ורג' חייך והביט אל שכנתו. "תודה, לוסי," אמר.
היא הנהנה באדיבות וראשה נעלם במהירות מהחלון, עיניים בצבע
ביוב בולטות מהחושך.