קסמים טובים, קסמים רעים,
מכשפות, שדים, טירה, כישוף,
אני.
ממשיכה, לפזר את האבקה -
להציל אחדים באהבה ונסים,
להפיל אחרים בשקרים לבנים,
להתל בהם,
בי.

בממלכה אמרו לי שככה זה-
אלו הנולדים קרובים לעצמם, ורק אז לאחרים,
אינם הקוסמים האמיתיים -
האשליה אינה חלק מהם, בפנים.
אבל אם נולדת רב קוסמים,
נושמת ומאמינה בעליונות הכישופים,
לעולם תישארי חסומה מבפנים.
ושום לחישה,
ואף קסם,
שתחפשי בספרים או במחוזות רחוקים -
לא יקלפו ולא יחדרו
את המעטפת הצמודה והלוחצת,
שעל לבך המתגונן.

רק זקן אחד, שהופיע בפניי פעם
עת קניתי אבקת פרפרים וטיפות זיעת דבורים,
רכן לעברי, ולחש באוזני הכמהה
"אם רק תעצרי לרגע את החיפוש שלך,
אחר אבקות ומילים שיצילוך מבפנים,
תגלי שישנם רבי קוסמים נוספים,
העוברים בשווקים, נוברים בספרים,
ומחפשים .  לא מפסיקים.
ולהם הלחשים, ובהם המרכיבים,
לך.
ובך החומר, האבקות והמילים,
להם.
פקחי עינייך, קוסמת עצובה."

ניסיתי. בכל כוחי.
ולעיתים, לשבבי רגעים, הבחנתי,
בדמות מעורפלת -
עטופה גלימה שחורה, מגבעת לראשה,
והנה נעלמה.
או ברחתי אני.

ובקסמיי אני ממשיכה,
מלטפת ועוקצת,
לוקחת ונותנת,
ומחכה.
לאותה גלימה שחורה.  עוטפת.