אסף סטארדאסט / דרכים |
כשהעיניים מידי פעם
תלויית באופק
ומידי פעם מורכנות
אל הנעליים
ידיים בכיסים
לבעוט בפחית ריקה
לאמץ מקל אקראי כחבר
לשנוא לפחות משהו אחד
לא לאהוב יותר משניים
בבת אחת
לא לשכוח להשאיר
אור קטן דולק בלב
לפני שהולכים לישון
להשבר, להתאחות.
לסלוח לעצמי
רק כי זה אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|