'אתה גרב אתה!' צעקתי בשמחה, 'אין פוזמק יותר טוב ממך!!!'
המשכתי להרעיף עליו מחמאות, 'אתה הגרבון הכי יפה שפגשתי' הוא
חייך במבוכה ואז עצר אותי לפני שהמשכתי לדבר שטויות. 'גם את
גרב יפה' הוא אמר בחיוך מרומז, קצת מזכיר לי את המונה ליזה עם
התנוחה הזאת שלו, משלב ידיים. 'גרביים זה סקסי' קבעתי. הוא
צחק.
וזהו.
הוא יצא מהחדר עם הבטחה שיתקשר ברגע שיהיה לו פנאי. אני נשארתי
בחדר חסר גרביים.
הרגליים שלי קפאו מקור.

הוא לא התקשר. לפחות לא באותו יום, גם לא ממש למחרת. בעצם, לא
שמעתי את הטלפון מצלצל כבר שבוע.
הדלקתי את הגז, היה לי קר מאוד, עדיין הייתי צריכה גרביים.

הוא נזכר להתקשר חודש אחרי זה. היה צריך ממני משהו הממזר.
המצאתי לו שאני לא יכולה לדבר עכשיו כי אני עסוקה עם גרביים
חדשות.
הוא לא נעלב.
הוא אמר שבטח יתקשר מחר כשאני אהיה לבד. והוא התקשר רק אחרי
יומיים, מתנצל כי לא היה לו זמן. שאל אם הוא יכול לבוא, כי הרי
אמרתי לו פעם לפני המון זמן שהוא הגרב הכי הכי שלי.
הרשיתי לו לבוא.

הרבה זמן לא ראיתי אותו. גרבי הכותנה הקטנות הפכו לצמר רך.
התמכרתי אפילו יותר. היה נעים, היה חם, היה חדש לי.

'תגיד שנייה גרביים באנגלית' בדקתי את יכולתו הלשונית, 'סוקס
לא?' הוא גיחך, 'כן!' חייכתי באושר. הגרב שלי רב-לשונית.
חיבקתי את הפוזמק הממזר.  הוא הבין שמה שעושה לי את זה, זה גרב
מדבר, במיוחד אחד שמדבר בכל מיני שפות.
הוא אמר גרב ביפנית, צחקתי.
הוא אמר גרב באיטלקית, צחקתי.
הוא אמר גרב בספרדית, צחקתי.
הוא אמר גרב ברוסית, התגלגלתי מצחוק.
הוא החמיא לי, אמר שאף פעם לא ראה אותי ככה צוחקת, אמר שהחיוך
שלי ממיס גרביים. אבל מי צריך גרביים נמסות? הורדתי שכבה אחת
של גרביים. לא ידעתי שזה אפשרי. 'את יודעת שהרגל שלך קרה?' הוא
שאל בתמימות, 'אתה יודע שאתה גרב חמה?' שמתי את הידיים שלי על
הגרב שלי.

'כל מה שאתה צריך בחיים זה סוג גרביים טוב אחד' הוא תפס בכף יד
אחת את כל המהות שלי, הייתה לו יד גדולה כזאת, אפשר להתחפר
בתוכה, לפחות שתי גרביים יכולות להתחבא שם. 'מה קורה אם
הגרביים שלך מתבלות?' אני שואלת אותו, 'אז יש לך גרב עם חור!'
הוא נהיה עצוב פתאום, אמר שהוא צריך ללכת. הבטיח להרים צלצול
אחר כך.

לפני שהוא הלך צעקתי לו בקול חלול. 'אתה גרב עם חור!' בלב
אמרתי שאני כבר לא אוהבת גרביים, החורף נגמר, מי צריך אותן
בכלל'.

הוא צעק לי בחזרה. 'אני יודע!'.