כשאמא כבסה
ימי חול עמומים
זכרונות נוראיים
בגיגית,
אי-אז
בימות אביב נדיפים,
כבסתי אני
פיסות בד
של רגשות מודחקים
ושמלות זעירות
של בושה.
במי הרוך והטוהר
של אמא
בריח לובן מערפל
הטבעתי פיסות ריקות
של לא-כלום.
זכרונות עמומים
על שיח ורדים עצום
וגיגית מים ריקה
ובובות שטופות
אי אז בימות אביב.
כשאמא כבסה
ימי חול עמומים
זכרונות נוראיים
בגיגית,
ניפחתי אני
בבועה של סבון
וקיוויתי
שלא תתפוצץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.