היא מקנאה
והוא שפוט שלה.
היא אומרת להתרחק
והוא עושה כרצונה.
הוא פוגע באחרים
והיא מרוצה.
הוא לא מבדיל בין טוב לרע,
הוא לא מבין מה קרה,
הוא לא קולט מה עשה...
כמה זה כואב,
איך זה צורב
כמה שהוא לי חסר...
ולא ניתן להחליפו באחר.
הוא עובר על ידי בלי משים,
מתייחס אליי כמשב רוח חמים.
היא שולטת בו
והוא לא יודע.
היא עושה בו כרצונה
והוא משרתה.
אני נפגעת
ולה לא אכפת.
אני בוכה
והיא ממשיכה, אבל לאט.
גם כן חברה...
אנוכית ורעה!
בסוף, אולי היא לא הסיבה
ואני לא רוצה להאשים אותה
אבל... הוא עדיין יצא נורא.

אין עוד מילים בפי,
אז כנראה שנגמרה התקופה
שבה יכולתי עוד איכשהו,
להשיג את האכפתיות שלו בחזרה.