עיפרון בלי חוד,
חסר שימוש,
מתחבא בתוך הכיס.
עם השנים שעברו,
עלינו עברו,
כבר למדתי מה אותך מכעיס.
אז יושב וכותב,
בעט שחור,
על הפנקס הקטן.
חיוך פניך דל,
מפעם לפעם,
נמוג עם הזמן.

ואני מסתכל עליך,
רואה אותך מסתכל עלי.
רואה עצמי בתוך עיניך,
ועבר כל כך הרבה זמן.

זו תחנת אוטובוס,
כבר צהריים,
ומתחיל להיות קר.
ואני, יש לי זמן,
אז אני אחכה,
אחכה גם עד מחר.
זאת מיטה לבנה,
עם אורות רחוקים,
וריח קצת מר.
ולך, אין את הזמן,
אתה לא תחכה,
אתה תרדוף את המחר.

ואני מסתכל עליך,
רואה אותך מסתכל עלי.
רואה עצמי בתוך עיניך,
ומבין שכבר נגמר הזמן.

אני רואה את הכאב,
ומבין שאתה מוכן כבר לעזוב.
זה משחק עם הלב,
אני רוצה רק שהיה לך טוב.