האיש שידע הכל היה עסוק בקריאת מדור הספורט של אחד העיתונים
היומיים, בזמן שנשמעה הנקישה בדלת.
האיש שידע הכל לא היה צריך לקרוא את מדור הספורט כדי לדעת את
התוצאות מאחר והוא כבר ידע אותן. למעשה, הוא ידע גם את התוצאות
של יום המחרת ושל כל הימים שיבואו.
אבל הוא היה חייב להעסיק את עצמו במשהו.
לא הרבה אנשים מודעים לכך שחייו של איש שיודע הכל מאוד
משעממים. כל דבר שהיה עושה או יעשה בעתיד הוא ידע מראש - עובדה
שפגמה קלות באלמנט ההפתעה.
הנקישה בדלת הייתה הדבר הכי מעניין שקרה לו לאחרונה , וגם אותה
הוא צפה מראש כמובן.
"מעניין מי זה בדלת?" ניסה האיש שידע הכל לעניין את עצמו, אבל
לשווא, הוא ידע שזו רותי, השכנה מלמעלה.
הדלת נפתחה.
רותי, השכנה מלמעלה, עמדה וחייכה.
"שלום יששכר" אמרה רותי.
"שלום רותי" ענה האיש שידע הכל.
"במה אפשר לעזור לך?" האיש שידע הכל עשה ניסיון אחרון לעניין
את עצמו, אולם מובן שהניסיון היה מיותר. הוא ידע שהיא צריכה
סוכר.
"רציתי לבקש משהו, אם זו לא טרחה..." אמרה רותי.
"סוכר, נכון? אני כבר מביא" אמר האיש שידע הכל במבט משועמם.
"לא, לא, לא סוכר אני צריכה חלב. יש לך קצת אולי?"
האיש שידע הכל קפא במקומו.
לסתו נשמטה מטה בתדהמה.
"הכל בסדר יששכר? אם אני מפריעה אני יכולה לבוא אחר כך..."
האיש שפעם ידע הכל ועכשיו ידע רק כמעט הכל לא ענה.
פניו היו קפואות.
תחושת כישלון אדירה החלה לחלחל לתוכו.
לאחר מספר שניות שנראו כנצח פתח יששכר בריצה מטורפת וקפץ אל
מותו מחלון הקומה השביעית שבביתו.