ישבנו אחד מול השני,
עם כל כך הרבה דברים להגיד,
מישהו נשבר וזה לא אני,
ולהחזיק את עצמי היה קשה מתמיד,
שאלת אותי: "מה עושים מכאן?"
אמרתי לך: "תשאיר את זה לזמן",
אבל לא הוא ולא אני,
יודעים מה יקרה איתך ואיתי,

וכשהתחלת לבכות שברת לי את הלב,
שאלת: "מה את מרגישה?", מה אתה חושב?,
וניסיתי בכל כוחי לא להישבר,
כי רק יכאב לי לראות אותך מתייסר,
ואין טעם להמשיך מכאן,
וחולמנית ככל שאהיה, אני יודעת שאת הכאב הזה,
לא ישכיח הזמן,

"את מראה לי שהכל בסדר וחפיף"
אמרת לי, וניסית להמשיך,
וישבנו שם אחד מול השני,
עם כל כך הרבה דברים להגיד,
פגעתי בך כמו שפגעת בי,
ולא רציתי להקשיב,
עם דמעות בעיניים, אחד מול השני,
ישבנו שם,

וכשהתחלת לבכות שברת לי את הלב,
"מה את מרגישה?" -"מה אתה חושב?",
וניסיתי בכל כוחי לא להישבר,
כי רק יכאב לי יותר לראות אותך מתייסר,
ואין טעם להמשיך מכאן,
וחולמנית ככל שאהיה, אני יודעת שאת הכאב הזה,
לא ישכיח הזמן,

אז יצאנו החוצה, אחד מול השני,
ונשברת מולי, ואז גם אני,
מסתכלת עלייך, נשרפת מבפנים,
ואתה עומד שם כשפנסי הרחוב על פנייך מאירים,
ורציתי כל כך שתחבק אותי,
וזה היה לי מספיק, רק המגע שלך סביבי,
אז אני מבקשת ממך עכשיו חבק אותי,
נשברת קודם,
עכשיו תורי.

אפשר להבין שהשיר הזה והשיר "יותר מדי לבקש"
נכתבו על אותו הרגע, הרגע הכואב של הפרידה, ומכאן גם הדמיון
ביניהם