|
וביום השביעי חשתי
שאת אחותי הקטנה
גם אני בך קטן,
אח קטן
ואם יש וצריך זאת לומר
לך תאום כמובן,
מיכל ויונתן
מלכתה ומלכו של סיאם.
ובקשות השינה לך הפצרת בי
יוגי, ספר סיפורים
על אודות דרקונים וסנאים וסוסים
ופרחים
ופרחים
ומפלצת שמנה וטובה
שטרפה ילדים ובסוף גיהקה
ונסיך נהדר שעמל ולחם...
והציל את כולם,
טוב,
כמעט את כולם...
ואחזת בי קרוב
והוטב לך
וחם
ונשקת לי ממש בשפתיים
כפי שרק יכולה האחות
והרגשתי כיצד השיניים
שלך
מתאוות ללשוני
לאסוף וללקוט
פרורים שנותרו בתום קרב מר מאוד
ונשקת בבשרי
ושפתייך גומעות...
אך הסרתי את כל תאוותיך
בהיותי אח קטן וחכם
והנחתי פרקדן את גופך
על מזרן
כדי ששוב נהיה בסיאם.
ובעת שעצמת העיניים
לחשת: יוגי תודה!
ונרדמת
אך אני התבוננתי כשניים
אח קטן וחכם
ואביר מנומנם
ונשכתי עד דם ת'שפתיים. |
|
|
היה קשה, באמת
קשה. עשתה לי
לגמור שלוש
פעמים, המנוולת.
ואני בסה"כ
ביקשתי שתאהב
אותי ותחבק אותי
חזק. מה כבר
ביקשתי ? אבל
היא אומרת שרק
עכשיו היא
מצליחה להבין
אותי באמת
ושכנראה שלוש
פעמים בכלל לא
מספיקות לי.
מתוסכל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.