רציתי לומר לך שאני חושבת שכל מה שקורה בינינו רחוק מלהיות
טוב. רציתי להגיד לך שרוב הזמן האחרון רע לי איתך. שאחרי רוב
השיחות איתך בזמן האחרון אני עצבנית ומתוסכלת, שאחרי שאני איתך
אני מרגישה שהכול סתמי בינינו, שבמשך השנה הזו לא יצרנו משהו
שלנו, משהו שהוא 'טלי ואמיר', לא בנינו שום דבר שמקשר בינינו.
אני מרגישה לפעמים שאנחנו לא מתאימים בכלל, שלפעמים אין לנו על
מה לדבר, והשתיקות שנוצרות בינינו הן לא מסוג השתיקות הטובות,
הן מסוג השתיקות המעיקות שלא אמורות להיות בין בני זוג. למרות
זאת אני מרגישה שכן יש משהו שמחבר בינינו, משהו שכן מקשר אותנו
אחד אל השני בצורה עמוקה... אבל אין לי מושג מה זה. אתה יודע?
רציתי להגיד לך שאני חושבת שאף פעם לא תאהב אותי כמו שאני
אוהבת אותך. אני חושבת שחיפשת משהו אחר ומצאת אותי, או שחשבת
שאני משהו שאני לא. אתה גורם לי להרגיש שתמיד תחפש משהו אחר
שהוא לא אני. הרי עזבת אותי כדי להיות עם אחרות, והרבה פעמים
יצא לי לחשוב מה היה קורה אם היה הולך לך עם גל או עם נועם
(ככה קראו לה?) הרי אם היה הולך לך איתן, או אם היית מכיר
אחרת, לא היית חוזר אליי. כל המחשבות האלו גורמות לי להרגיש
שאני סתם ברירת מחדל בשבילך. ורק חיזקת את ההרגשה הזו שסיפרת
לי על המודעה הטיפשית ההיא. אני מרגישה שאף פעם לא תסתפק בי,
שתמיד תרצה ותחפש דברים אחרים, עד שתמצא ותעזוב אותי. אני
מרגישה שאני אוהבת אותך כל כך הרבה, בדרך שבה אף פעם לא תאהב
אותי. הרי בחיים לא פגעתי בך, לא חיפשתי דברים אחרים, לא גרמתי
לך לפקפק אפילו קצת באהבה שלי אליך. ואתה פגעת בי כל כך
הרבה...
ולפני כמה שניות קלטתי שאני באמת הולכת לפרסם את זה. עד אז זה
היה אמור להיות עוד אחד מהדברים שכתבתי לך ואף פעם לא פרסמתי.

אני חושבת שבגלל שאתה החבר הראשון שלי והראשון שאהבתי באמת,
עשיתי איתך המון טעויות. הייתי כל כך עיוורת בהתחלה, כל כך
מסונוורת ממך... שמתי לב רק לצדדים הטובים והיפים שלך (ויש
הרבה), והעדפתי להתעלם מהצדדים הפחות יפים. העדפתי להתעלם
מהעובדה שלפעמים אתה יכול להיות נורא אנוכי. וכמו שאני מכירה
אותך אתה בטח תרצה דוגמאות. המודעה שפרסמת בלי להתחשב בכלל
ברצונות שלי זו דוגמא מצויינת לאיך הכול התפוצץ לי בפרצוף.
וקבל דוגמא גם מהיום - שאני אצלך ואתה רוצה לקרוא ומבחינתך
שאני אבהה באיזו נקודה בינתיים, זו אנוכיות. התעלמתי מהאדישות
שלך אליי מדי פעם, מחוסר האכפתיות. מזה שהרבה פעמים גרמת לי
להרגיש לא רצוייה, שאין לך כוח לדבר איתי או לראות אותי, שאתה
רוצה שאני אלך.
ואחרי שאתה פוגע בי, אתה תמיד גורם לי לסלוח לך בגלל כל המילים
היפות שאתה אומר לי. זה כאילו אתה רק מדבר כל הזמן, כאילו אתה
אומר לי את הדברים הכי יפים שיש ואת הדברים שאני הכי רוצה
לשמוע, וכותב לי שירים מדהימים וגורם לי להרגיש הכי מיוחדת
בעולם, אבל הכול סתם מילים. מילים שאולי אתה מתכוון אליהן
באותו הרגע, אבל רק באותו הרגע. אתה רק מדבר, אבל אף פעם לא
עושה כלום בשביל לגרום לי להרגיש שאתה אוהב אותי ומצטער על
הדברים שעשית.

אני חושבת שאתה איתי רק כי זה נוח לך. נוח לך להיות עם מישהי
כל כך נוחה כמוני שלא מטרידה אותך יותר מדי (לפחות עד הזמן
האחרון), נוח לך שיש לך מישהי שאוהבת אותך ומקשיבה לך, נוח לך
שיש לך מישהי לשכב איתה. רציתי שתחשוב - אני עושה אותך אדם טוב
יותר? מאושר יותר? שיניתי בך משהו? אני באמת מה שאתה מחפש?
בתקופה הראשונה שלנו יחד, לפני שנפרדנו, היה לי כל כך טוב כי
לא ראיתי שום דבר שלא רציתי לראות. אחרי שחזרנו, העיניים שלי
נפקחו, והיה לי הרבה פחות טוב... לא קסום כמו פעם. אני זוכרת
ששאלת אותי אז עד כמה אני אוכל להחזיק מעמד עם כל מה שאני
מרגישה, ואמרתי לך שהרבה זמן. הזמן הזה רק עובר ועובר... מיום
ליום יותר קשה לי, מיום ליום אני רוצה יותר, ואני מרגישה שאתה
לא מוכן או לא יכול לתת לי את מה שאני צריכה... אני מרגישה
שתמיד תעדיף לעשות דברים אחרים מאשר להיות איתי. דברים כמו
לנסוע לחו"ל שוב או לעבוד בלילות או להדריך ולעבור לגור באיזה
חור בארץ. ותמיד אני מרגישה שיש מעלי את האיום הזה שתלך ממני
שוב. ונמאס לי להרגיש ככה... נמאס לי להרגיש כל הזמן שאני יותר
ואתה פחות, נמאס לי לקנא במערכות יחסים של זוגות אחרים, נמאס
לי לדעת שבחיים לא תאהב כמוני.

אין לי דרך לגמור את המונולג הזה... אני יודעת שהדברים פה לא
ממש זרים לך ושדיברתי איתך על חלק מהדברים. רציתי שתדע שמאז
שדיברנו אני לא מרגישה שמשהו השתנה, לפחות לא בצורה דראסטית.
וכן, אני יודעת שדיברנו רק לפני שבוע וחצי או שבועיים. פשוט...
הייתי חייבת לפרוק הכול מעליי. וזה כבר קרה לי, ולא פרסמתי את
מה שכתבתי. אבל עכשיו, בשונה משאר הפעמים, אני מבינה שמגיע לך
לדעת איך אני מרגישה, שאתה צריך לדעת איך אני מרגישה, ושאני
רוצה שתדע.
אתה יכול לעשות עם המונולוג הזה מה שאתה רוצה. אתה יכול לקחת
לך זמן לחשוב על מה שכתבתי, לדבר איתי על זה, או להגיד שקראת
ושאתה מעדיף לשים את זה מאחורינו ולהמשיך הלאה ושהזמן יעשה את
שלו. אבל דבר אחד אני לא רוצה שתגיד- אל תגיד לי שאם רע לי אז
עדיף לי ללכת. או שאתה מעדיף ללכת. כי יש בך המון דברים טובים
ויפים, שכן עושים לי טוב... ועכשיו אני גם יודעת שלפני כמה
חודשים לא הייתי מסוגלת ללכת, ועכשיו אני יכולה. ההבדל בין אז
לעכשיו הוא שאז לא יכולתי להיות בלעדיך, לא הייתי מסוגלת לקום
וללכת ולא משנה מה, ועכשיו אני מסוגלת ללכת, ובוחרת שלא.
ושתדע שאני אוהבת אותך נורא... ואני יודעת שאתה אוהב אותי
גם... אני רוצה להרגיש את זה ולא רק לשמוע אותך אומר לי את זה.
אני רוצה להרגיש שהמערכת יחסים שלנו שווה והדדית ושאתה איתי
בדיוק כמו שאני איתך... כי אני לא מרגישה את זה.

אני מצטערת שאתה צריך לראות את הכול כתוב במקום לשמוע את זה
ממני. פשוט ככה יכולתי לגרום לך להבין בדיוק איך אני מרגישה,
ולהגיד הכול מבלי לשכוח שום דבר. וזה גם הרבה יותר קל לי. יהיה
קשה לי להגיד הכול כשאתה לידי, בגלל זה גם הרגשתי שלא אמרתי לך
לגמרי הכול כשדיברנו.