לוקח כדור אחד, ושוקע בשקט,
מסרב להבין שתוך רגע את עוזבת,
זה בא והולך, זה הולך וזה בא אליי,
כמוך, זה חומק ממש מבין אצבעותי,

והעולם שוב מדבר אליי,
קירות של אבן מתמוטטים עליי,
עוצם עיניים, מתמסר לגעגועיי,
ואז את שבה ומופיעה אל מול עייני,

עכשיו אוהבים.
אוהבים, הכי בעולם.
כמה שאנחנו טובים,
כמה שאנחנו טובים ביחד,
כמה שאנחנו טובים,
טובעים ביחד.

100 שנים של בדידות, ועוד יום עד שנמות,
אז למה נדמה, שרק אני, מחפש כאן משמעות?
ובא מהים, מהקוף, מאיש המערות,
כוכב האבולוציה במשחק הדמעות,

יום אחד אולי, נרקוד על אי קטן, אי שם,
נצפה בהילת הירח משתקפת מן הים,
נפרוש כנף ביחד, ונעוף מעל כולם,
בינתיים רק התבדינו, לא ניתן לעצור את הזמן...

עד אז חולמים.
חולמים יותר מכולם.
כמה שאנחנו טובים,
כמה שאנחנו טובים ביחד,
כמה שאנחנו טובים,
טובעים ביחד.





נכתב ב-11/3/04, הולחן ב-11/3/05