היא שכבה במחלקה האונקולוגית בבית החולים מיטה לבנה , סדינים
מצוירים ,  איך עבר יומך? מה עם הילדים? לקחת אותם לצפות
בנשרים?
רגע...אל תגידי כלום , קודם רוצה בדיחה , אין לי אלצהיימר , יש
לי רק את ה"מחלה" רוצה שתקריאי לי את כל השירים ואת הסיפורים -
אבל הקצרים , ספרי...את מי פגשת , עם מי הזדיינת? אל תחסירי
שום פרט , את שומעת וחיוך של ממזרה מרוח לה על הפנים

ואני מלטפת את ראשה הקרח , מחזיקה בידה הצנומה שמלאה בסימנים
ומדברת , מספרת , מצחיקה ורק בדרך הביתה אני תוהה איך זה שהיא
לא מתלוננת על מר גורלה? אף פעם לא בוכה , נאחזת בחיים ,
מתענינת , כאילו אני החולה והיא המבקרת

ועובר חודש ועוברים חודשיים ואני רואה אותה קמלה לי מול
העיניים ובכל זאת כל כך בוגרת , בזה למחלה , נאבקת

עד כלו כוחותיה

"יתגדל ויתקדש שמיה רבא......."
אני מביטה בתכריך הלבן שעוטף את גופה , נחנקת מכאב , דומעת ,
חושבת...אלוהים , ילדה בת 20 , ילדה של טבע ,  ילדה של החיים