כל המילים היפות שידעתי
ושירים לך אין לי.
מילים גבוהות ומטאפורות חדות,
ואני שותק אל מול דפיי הריקים.
נאלמתי דום אל מולך.
ואלו הם לא יופי פנייך, וגם לא חמוקיי גופך,
לא שיערך השופע או צחוקך המתגלגל.
שיתקת אותי, ומחברתי צועקת-
"כתוב, למען השם, כתוב לה".
אך אילם אני.
לו היו לי מילים טובות מספיק,
הייתי מרעיף בשפע.
אך הן כולן מתגמדות אל מולך.
ואלו הן לא העיניים הטובות, וגם לא הכתפיים החלקות,
לא ידייך אשר היו מלטפות וגם לא השפתיים שהיו נושקות.
האם מילים יחזירו אותי לקדמותי?
האם המילים שלמדתי יספיקו על מנת לזכות בדבר
אשר מונע מהן לצוף?
מחר אלמד מילים חדשות לתאר
אותך |
