הייתי כאהובת מלח
הממתינה על המזח
ידעת איך חיכיתי בלילות
מעורפלת מול ים רגשות
ייחלתי לרגע
שתבוא.
,
נשמתי עפה אליך
לבי התעבה כסבך ענפים
הנקשרים אל מבוך נימי לבך
אך צימאון הגוף נותר מאחור.
,
יראה כמו צפור כלואה
סביב עיני עוד כרוך סרט
מאותו בד שחור שקשרת
רטוב בדמעת ערגתי.
,
אולי בימים אחרים
תשכיל להבין את נפשי
בדם תשוקתי כתבתי
שיר ששוררתי מכל אהבתי לך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.