שוב אני מוצא את עצמי בוהה במסך המחשב. תקתוקי מקלדת נשמעים
מכל עבר. אני שונא את העבודה שלי.
שוב מתחיל לכאוב לי הראש כשאני נוהג בכביש הפקוק בדרכי הביתה.
יש רגעים שחוזרים על עצמם יום יום. רגעים מבחילים שגורמים לי
לחשוב עליהם כעל מפלצות אשר ממתינות לשבירתי הסופית. אני מאבד
את זה. הראש שלי מאיים להתפקע כשאני יורד מהכביש ה"מהיר"
ומכוון את רכבי לעבר שכונת מגורי. רמזורים אדומים מלגלגים עלי
בחוסר בושה. אני מדליק סיגריה במטרה להקל על הכאב, אך מגלה
מייד שההפך המוחלט בחר להתרחש.
הבית מציץ מבין הבנינים השכנים, קורא לי בקולו העדין. אני מאיץ
ועובר באור אדום. דבר לא ימנע ממני להגיע למבצרי. החנייה
הפרטית חיכתה לי ואני מחנה את הרכב בקלילות. אני יוצא מהאוטו
ופוסע לכיוון הבית, כשאני מבחין בנער אתיופי רוכב להנאתו על
זוג אופניים. אני מביט בנער ומקנא בתמימותו המהנה. לאחר שהנער
חולף על פני אני פונה לעבר הבית כשלפתע, כמו יריה מנשק קל
שמפלחת את חלונה של משפחה יהודית בירושלים, אני נפגע בעורפי
ממשהו רטוב ודביק. האתיופי ירק עלי!

אני מביט בנער המפדל בקצב ומתרחק. מחשב לרגע מהירויות ומרחקים,
ומחליט לרדוף אחריו. עשרים שניות נמשך המרדף כשבסופו אני קרוב
מספיק כדי לבעוט באופניו של הבחור, שנופל על הרצפה כשק תפוחי
אדמה עם ידיים. אני לא מאפשר לו לחשוב מספיק זמן כדי לנתח את
מצב הביש שאליו הוא הגיע, ובועט בראשו מספר פעמים. דם זורם מכל
חור בפרצופו הנפוח, אך מראהו של הדם לא בולם אותי, כי אם קורא
לי להמשיך להפליא בראשו את בעיטותי. ואכן עבודת הרגלים שביצעתי
לא הייתה מביישת את הטוב שבחלוצי מכבי חיפה. עינו השמאלית של
הנער קופצת ממקום מושבה ונוחתת על האספלט, נאחזת בחוט כלשהוא
כדי להראות לעולם מאיפה היא באה. אני ממשיך בבעיטות, מחליף מדי
פעם את הרגל הבועטת כדי להשיג את אימון הכושר האופטימלי, ואז
ראשו של הנער מתפקע כאומר "גם לי יש גבולות", ומוחו עושה
היכרות ראשונית עם אויר העולם.

אני מפסיק את הבעיטות ומתכופף על מנת להטיב לראות את מוחו של
הנער. המוח מבצבץ מגולגולתו הרצוצה ולועג לי בספוגיותו
המבריקה. בעודי מביט במוחו של הבחור אני מבין לראשונה בחיי מי
היה אחראי לכל הסבל שלי. היה זה המוח שיצר את כל הבעיות. המוח
הוא האחראי, והמוח הוא זה שישלם. אני מכחכך בגרוני זמן שנראה
כנצח ובסופו יורק, ככל הנראה, את המוחטה הגדולה ביותר שנוצרה
אי פעם על ידי יצור אנושי, היישר לתוך מוחו החשוף של הנער.
מייד לאחר מכן אני מרגיש הקלה שלא ניתן לתאר במילים.
אני אדם חופשי!