עכשיו אני יושבת פה, במשרד בתוך הבסיס. במקום שכרגע הכי לא
מתאים להיות בו.
אני רוצה להיות בתוך חלום. בתוך בועת סבון שקופה ומבריקה
בצבעים של תכלת וורוד. והכל יהיה יפה. הכל יהיה עטוף ומוגן ואף
אחד לא יוכל לחדור ולפגוע. נהיה שם אני ואתה. רק שנינו. בתוך
החלום שלנו. וזה לא ייגמר לעולם. והבועה אף פעם לא תתנפץ כי
היא אולי נראית שברירית ועדינה אבל היא עשויה מהחומר הכי חזק
שיש.
יש כאלה שקוראים לחלום הזה אהבה.
יש כאלה שפשוט לא חולמים.
אני נולדתי עם הכוח הזה. אני חולמת. לפעמים יותר מדי.
אז מה אם אני ילדה חולמנית?
אני נמצאת בתוך הבועה השקופה שלי, עם התכלת והוורוד. ואתך.