אני לא יכולה להירדם אני לא מצליחה לסגור את העייניים כי מרוב
הדמעות זה שורף, אני לא יכולה להפסיק את הדמעות ולא יכולה
להפסיק לבכות כי הכאב הוא פשוט כאב אינסופי שלא נגמר. והכי
כואב זה שאני יושבת מול המחשב וכותבת בבמה כמה שכואב לי, אף
אחד לא יודע מי אני יכול להיות  מחר תראו אותי ברחוב ולא תדעו
שאתמול בלילה בכיתי. אני רוצה שמישהו יקשיב לי אני רוצה שמישהו
ידע מה עובר עליי אני רוצה מישהו יחבק  אותי ויגיד שבסוף יהיה
טוב, אני רוצה לדעת שלמישהו אכפת, אני רוצה לדעת שמישהו אוהב
אותי, אני רוצה שיסלחו לי אם הייתי קצת מגעילה,
וחבל שאני יכולה רק להמשיך לרצות, בדיוק כמו שאני רוצה ללכת
לישון ולא להתעורר יותר, אז מה? אני יכולה להמשיך לרצות...


מוקדש לכמה מחברי הטובים ביותר
שלא יודעים שאני בוכה עכשיו
שלא יודעים שמחר אני לא אתעורר...