ראי
מבעד לחלון הרוח נשבה בחוזקה
הגשם טיפטף על הכבישים
התנועה ברחובות איטית ושקטה
עננים אפורים מכסים את השמיים.

וכך,לבוקר זה התעוררתי:
לבוקר הקר, ולעננים האפורים המכסים את השמיים,
לתנועה השקטה ברחובות ולקול הרוח הנושבת

וכך נמשך הבוקר:
הבוקר במיטה הריקה, והמחשבות אשר לא מפסיקות להדהד בראשי
הבוקר בו הציפורים  אינן מצייצות,הן עפו, הן רחוקות.

וכך, בשעת צהריים:
ראי כי השמיים מתבהרים, השמש ממזרח מבצבצת
וקול הים הרוגע ממערב נשמע
התנועה ברחובות ערה, והרוח הקרה לוחשת באוזני

ועם שעת ערב:
העננים מתכסים והלילה כבר הגיע
הלילה,חשוך, התנועה ברחובות שקטה,
הרוח עדיין קרירה, ממשיכה ללחוש באוזני,
נראה כי הגשם מתחזק, הוא דופק בחוזקה על חלוני

ראי, מתקשה אני בלילה זה לראות את הכוכב המנצנץ בשמיים
הכוכב שלך.
כנראה שאלו הם העננים המכסים אותו.
ואני מתכסה על מיטתי, מחמם את גופי הקר,
המחשבות לא פוסקות, אך לבסוף מכניעה אותי העייפות

וכך,כנראה, מחר אתעורר לבוקר חדש
אתעורר במיטה, במיטה הריקה, וראי,
עד כי יפסיק ליבי מלפעום.