נולדתי בארץ זרה
ללא אם ללא אב,
אני ממקום אחר
ומתחילה את מסעי
לארץ מולדתי;
אף אחד לא הבטיח לי
שהיא אפילו קיימת...
מחטטת בתוך קרביי
כקונכייה בחוף נטוש,
טסה מעבר לכמה אוקיאנוסים,
שתויה ולא מתפקדת,
אנונימית,
כלואה בתוך ראשי,
אזיקים בנפשי,
מה כבר יכולים לעשות עבורי?
ולמי בכלל איכפת?
מתעבת פרידות
ומעל לכל בגידות
שצובטות,
ומשאירות סימן כחול
בלב ילדה יתומה.
אני כקונכייה-
בסיום הטיסה,
אולי אמצא מקום?
אולי אדע אדם?
אולי אצא לחופש
ולאור...

21/01/03 ©