מקל מטאטא רקוב, שק מחשבות לופף בפיזור דעת,
אבק מערפל מגפיים, שרוכים פרומים בדיס-קוהרנטיות מכוונת,
חולצה מחוררת רגשות, בלויה מנבירות העבר
עומדת יתומה, מאולצת על הקולב,
תיק עמוס חוויות, חוטיו ממלמלים תחינת עזובים.

שביל אבנים שבורות ופרחים קמלים מסתיו מחשבות ביניים בקדמת
מבצר השיגעון הפרטי.
קורי עכביש טווים בין מלכודות חדר מדרגות מעופש
בקצו.
כספת אטומת רגש נחווה ונשכח עוד בטרם פסקו הגשמים.

מתחבאת שם תהייה על כלום, חותמת עבורי
מסע סיזיפי לעבר שום מקום.