כי בלי חלום אין טעם לשינה,
והשינה היא הפתרון לעייפות,
והעייפות היא הסימפטום של העצלות,
וללא עצלות איך היו מעריכים ת'עבודה,

הכל פה מקושקש,
הבאתי לך פרחים-נתת לי נשיקה,
הכל פה מטושטש,
הזונה עורכת דין והרופא אנס,
שום דבר כבר לא חדש,
הצבע פה נמחק-פעם עוד צבעו
היום כבר אין חזון והחלום אבד,

והאבדון הוא השביל אל התקווה,
והתקווה היא התרופה לדכאון,
והדכאון הוא מנת יתר של עצבות,
והעצבות היא אמן של הדמעות,

וזהו רק קצה סופו של הבלבול,
הכל פה קשור-הכל פה נפרם
הקצב משתנה ולפעמים גם נעלם,
אין סיבה ותוצאה לא אפשרות ולא בחירה...