נודדת בארצות הכאב-
בלי שמש,
בלי שמיים,
בלי אהבה
אך גם ללא דמעה,
במסע נדודים שטרם נרצה
עם אמת מחזקת
ואני מתחשלת...
נודדת בשדות חדווה-
מתחתיי רוקדת האדמה,
ומעליי שמיים של נצח-
כבר הייתי בסוף היקום,
באינסוף של הימים,
ריחפתי ברקיעים,
כבשתי הרים;
כולם היו לי כחברים.
צופה על חיי,
מוצפת בהגיגיי
לאן זורמים חיי
ומהן המילות הזורמות ממחשבותיי-
שירה או קינה?!
03/01/04 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.