מוקדש לחתולה שלי שלה נאמרו הדברים בתחילה .
תסתכלי בחלון , בחוץ חושך  את רואה את הבינינם ממול , החלונות
הגדולים שאת רואה ממול , כולם הם חדרים מרכזים של מיליון דירות
, איפה שיש אור ואת יכולה לראות בפנים , תסתכלי יש אנשים ,
אנשים הם מלאי סוד , תסתכלי , בקצה של כול חדר מרכזי יש שני
דלתות סגורות , את מה שמאחורי הדלתות האלו את לא יכולה לראות ,
סביר להניח שאת הדלתות האלו לא תפתחי  בזמן הקרוב .
תסתכלי טיפה למטה , יש אוטובוס בתחנה , ויוצאים ממנו אנשים ,
הם בטח הולכים לבית שלהם , אבל את לא יכולה להיות בטוחה בזה .

תסתכלי על הכביש , מלא מכוניות , כמו נמלים , ותסתכלי על החניה
למטה , הכול מלא , אנשים מסתובבים שם , האנשים האלו נראים
עיפים לא ? , פה ושם יש איש שמח.
וממולנו חבלי כביסה עמוסים גופיות של קיץ ומכנסים קצרים . הם
מתנופפות ברוח הנעימה של הערב , כול מה שמחזיק אותם מחוברים
לעולם הם אטבים כחולים וצהובים .
תסתכלי לשמים מיליון כוכבים , מפה כול הכוכבים נראים אותו דבר
, אבל אם תתקרבי , תגלי שלירח יש צלקות מאסטרואידים שנפלו בו ,
ושמאדים הוא צבעוני .
גם הכוכב שלנו שם בין כול הכוכבים , ואנחנו בו .
ותסתכלי עלי , אני מסתכלת עליך .