לפעמים קשה לך,
את מתקשרת קצת מבולבלת ואני, עם חוש ההומור שלי, שבעצם מצחיק
רק אותי, אומר תמיד את הדברים הלא נכונים,

אחר כך את בוכה, ואני נבהל קצת, מה אמרתי לא נכון,
אני יודע, זה לא אני...

"בוא תציל אותי", את אומרת...  ואני יודע שלא חטפו אותך
טרוריסטים
ואת לא לכודה בשום מקום ונסיעה עולה הרבה ואת צריכה להתמודד
ו... ו... ו?

אני רוצה להציל אותך, אני רוצה לחבק אותך, אני רוצה לתת לך את
כל התשובות לבעיות, לתהיות, לקשיים שיש לך,

אם רק היו לי, אפילו תשובה אחת קטנה אין לי, זה הכל תלוי בך...
ואת יודעת את זה, ועדיין את מתקשרת, כנראה אל היחיד שאת יכולה
למצוא בו כתף - ואת יכולה... באמת, אני אוהב ושם בשבילך תמיד,
אבל אני שם... ולא פה - לידך - איפה שאת צריכה אותי...

אנחנו במקומות קצת שונים בחיים, אבל זה כל כך לא מפריע לי,
את כל כך מדהימה, ועדיין, קשה לי להתמודד עם זה,
קשה לי לדעת שלך קשה,
קשה לי שאני לא מסוגל לעזור,
ועוד יותר שאני חושב שאני לא צריך לעזור,
כי את צריכה לעזור לעצמך,

כל כך הרבה" לעזור" בכל כך מעט שורות,
אולי כדאי שנפנה/תפני לעזרה מקצועית...

אהבה והרבה יש לי לתת לך ואני עוד אתן - בכמויות,
תשובות, עזרה ממשית, אין לי...
אז אני מקווה שנשיקה וכתף קצת תפוסה יספיקו...


הנסיך בלי הסוס הלבן.