ריקנות, זה מה שאופף אותי.
יש לי הכל, אבל אין לי כלום.
אז... כשהתחלתי אהבתי כל רגע,
הרגשתי על גג העולם,
כלום לא יכול היה לפגוע בי, כלום חוץ ממני,
וכנראה כשמתרגלים עושים הכל בטבעיות,
בלי ליהנות, בצורה מכאנית.
אני שהייתי דחויה מכולם,
אני שמעריכה הכל,
אני זאת שצוללת לתוך התהום,
תהום הריקנות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.