סצנה 1

סיום הבגרות האחרונה, התיכון נמצא מאחור, הצבא מלפנים.
סיפורם של שני נערים מוזרים עם בעיות היומיום של כל נער בזמן
מעבר. הצורך לברוח מהשגרה מההורים ולבלות לפני הצבא, מביא את
שני החיפנים הללו לעבור לעיר הגדולה ל-ת"א.

מוריס:" אני לא מאמין שהתיכון נגמר"
אלי: "כן, זה סוף של עידן, אני חושב שאקח לנו המון זמן
להתאושש",
מוריס ואלי מביטים במבט עצוב ומיואש לעבר השמים.
אלי: "התאוששת?"
מוריס: "כן"
אלי: "שנלך לים?"
מוריס: "הלוואי שיכולתי, אבל צריך לעזור לאבא שלי במינימרקט"
אלי: "די, לא נמאס לך לעזור לאבא שלך כל הזמן בלי תמורה"
מוריס: "יש לי ברירה"
אלי: "כן, תגיד לאבא שלך שאתה רוצה חופש, הוא יבין"
מוריס: "או, לא נראה לי"
אלי: "אז אתה הולך להיתקע במקום הזה לעד?"
מוריס: "לא לעד, עד שהוא ימות"
אלי: "אתה חייב להגיד משהו לאבא שלך, אתה כבר בן שמונה עשרה,
אתה אדם בוגר עכשיו", עוצר לשנייה מנענע את ראשו, "אתה בן
שמונה עשרה, תדבר לאבא שלך פנים מול פנים, גבר אל מה שאתה, מה
הכי גרוע שיכול לקרות?"
מוריס: "שאקח לשוטרים שנים למצוא את הגופה שלי"
אלי: "אני יודע שאתה מסוגל, תרים לו טלפון ותגיד לו שאתה הולך
לים!"
מוריס: אתה לא רוצה ללכת לבד, אה?"
אלי: "אין לי על מי לצחוק שאני לבד"
מוריס: "אתה יודע מה, אתה צודק. אני אתקשר אליו עכשיו ואגיד לו
את כל מה שאני חושב!"
אלי: "ואני אעמוד פה מאחוריך ואתמוך בך, רק אל תגיד לו שזה
רעיון שלי"
מוריס מדמה חיוג בטלפון, ומדמה שיחה עם אביו
מוריס: "הלו אבא, כן זה מוריס תשמע יש משהו שאני רוצה להגיד לך
כבר הרבה זמן, נמאס לי מהעבודה, אני רוצה חופש, אני כבר בן
שמונה עשרה, אז אני החלטתי שלא לעבוד היום, אני הולך לים!" ,
מוריס מפסיק לדבר כאילו יש צד שני בשיחה, "לא, עכשיו אתה תשמע
לי אני מחליט על החיים שלי ואני יעשה מה שאני רוצ...", לפתע
הפלאפון מצלצל, מוריס מביט במבוכה לכוונו של אלי, ורואה שהוא
זה שהתקשר אליו.
מוריס: "עד כדי כך שקוף, אה"
אלי: "כמו חולצה של פמלה אנדרסון בקיץ",אלי מפסיק לרגע,
"ששופכים עליה הרבה מים, והיא מתרוצצת לה בים", אלי נכנס
לטראנס פמלה אנדרסון, "קופצת , מדלגת זזה מצד לצד והשדים
מסתכלות עליך, מדברות אתך קוראות לך, אלי בוא אלינו, בוא תיגע
בנו, בוא...", מוריס מנער את אלי.
מוריס: "צא מזה אלי, הם כבר לא קיימים יותר, היא הורידה אותם"
אלי: ממרר בבכי, "אני יודע, עדיין קשה לי לעקל את זה"
מוריס: "טוב, אז נתראה"
אלי: מושך את מוריס אליו בחזרה, "תתקשר לאבא שלך!"
מוריס: "טוב", נושף, " אבל אני רוצה מצבה יפה"
אלי: "תקבל את הכי טובה שיש"
מוריס שוב מחייג בטלפון הפעם באמת, מחכה מספר שניות ולפני שהוא
מספיק לומר מילה קול חזק מהטלפון בוקע "איפה אתה? למה אתה לא
בדרך?"
מוריס: מביט באלי קלות, "כבר יוצא אבא"
אלי: מביט במוריס באכזבה, "חתיכת פחדן"
מוריס: "שכחתי אלי, אולי תזכיר לי, מתי הפעם האחרונה שהזעת
לבקש את המכונית של אבא שלך?"
אלי: בחיוך מזיוף, "אני בכלל לא צריך מכונית"
מוריס: "איך אספת את הדייט האחרון שלך?"
אלי: משפיל מבט, "באוטובוס"

סצנה 2

אלי ומוריס עולים על אוטובוס מספר אחד, אלי הולך לים ומוריס
נוסע לעזור לאביו בעבודה, הם נכנסים לאוטובוס ומתיישבים
באמצע.
אלי: "לפחות זה בדרך של הים ואני מלווה אותך"
מוריס: "כן, זה מה שמחזיק אותי עכשיו"
אלי: "אתה מוכן לסולם מוריס ואלי?"
מוריס: "אתה בכלל צריך לשאול"
אלי: "תזכור על תתרגש יותר מידי שלא ישמעו אותנו"
חולפת בחורה יפיפייה באוטובוס, אלי קופץ ממושבו
אלי: " עשר, בלי ספק"
מוריס: "עשר, אני רוצה עשר ילדים ממנה"
חולפת נערה ממוצעת, אלי ומוריס מביטים בה ממושכות
מוריס: "אממ, שבע וחצי"
אלי: "ארבע"
מוריס: "היי, אני חושב שהיא סבירה בהחלט"
אלי: "אתה זה לא דוגמה, אתה חושב שרינה מצליח בסדר"
מוריס: "יש בה משהו..."
אלי: "או, שתוק כבר אני נותן לה ארבע ואני עוד נדיב"
מוריס: "היא לא כזאת גרועה"
אלי: "הראש שלה בקושי נכנס לאוטובוס, האף שלה עקום", אלי לא
שולט על עוצמת קולו ובקול רם ממשיך, "ותראה את החולצה הזא..."
הבחורה מסתובבת לעבר מוריס ואלי מביטה על אלי במבט זועם.
אלי: לעבר הנערה, "חולצה מהממת, קסטרו?"
אלי יושב מבויש במושבו.
לאוטובוס נכנסת בחורה מהממת ויושבת מושב מלפנים.
מוריס ואלי מביטים בה פעורי פה. מוריס מראה לאלי בשפת הסימנים
מה הוא חושב על גופה של הבחורה שיושבת מלפנים, הבחורה מסתובבת
בדיוק כאשר מוריס באמצע ההדגמה הבחורה מסתובבת ומביטה במוריס
במוריס, וכשמוריס מבחין הוא יושב בבושת פנים על הכיסא.
בחורה: מחייכת, "סליחה,  מה השעה?"
אלי מביט על ידו, ורואה שאין ברשותו שעון, מסתכל במהירות על
מוריס, ולפני שמוריס מספיק לענות, מושך את ידו של מוריס
בחוזקה, מעיף אותו לכיוונו ומתבונן בשעונו.
אלי: "שתיים וחצי"
בחורה: "תודה רבה לך"
אלי: מהופנט, "גם אני אוהב אותך, מנענע את ראשו קלות, "אהמ...
כלומר בבקשה"
הבחורה הסתובבה בחזרה.
לאוטובוס נכנסים זוג רוסים, לאישה שעיר אדמוני בגובה ענק,
שנראה כאילו התחשמלה(מעיין אפרו ענקי), כשמוריס ואלי מבחינים
באישה הם מנסים להימנע מלצחוק, אבל זו משימה קשה מידי ושניהם
נשברים וצחוקים בקול רם כשהזוג חולף על פניהם.
מוריס ואלי מנסים להרגיע את עצמם משום שהאישה בעלת האפרו
מתבוננת בהם אך מבטה רק גורם להם לצחוק בעוצמה רבה כפליים.
בעלה של האישה עם האפרו מבחין בכך וניגש למוריס ואלי, מביט בהם
בזעם וצועק, "אפשר לדעת מה מצחיק אתכם?", מוריס מחזיק את אלי
בפחד, ואלי אוחז במוריס.
אלי: "אממ, בדיוק שמענו בדיחה מצחיקה על ברווז ו..."
מוריס: "חילזון"
אלי מביט במוריס בכעס, מוריס מניף את ידיו לצדדים. האיש נעמד
מול פניהם ונראה עצבני ביותר. לפתע אלי מבחין שדלת האוטובוס
נפתחת.
אלי: מביט באיש הרוסי בפחד, "מוריס, זאת לא התחנה שלנו"
מוריס: "כן, אני חושב שכן"
שניהם רצים במהירות לעבר הדלת ויורדים מהאוטובוס, כשהם
מתפוצצים מצחוק.

סצנה 3  

אלי ומוריס יושבים בתחנה שאליה הם ירדו מבט לא מפוקס בעיניהם,
הם שותקים כמה שניות
אלי:" בן אדם עם ביצים האיש ההוא לא?"
מוריס: "למה ? בגלל שהיה לו האומץ לעמוד מולי?"
אלי:" לא בגלל שהיה לו את  האומץ להתחתן עם גברת "דון
קינג"..."
מוריס: "לא היה מזיק לי קצת מהאומץ שלו עכשיו אני הולך לאחר
לאבא שלי, והוא הולך להרוג אותי"
אלי: "לא היה מזיק לך קצת מהביצים שלו גם. בעצם, אחרי שיחה
קטנה עם אבא שלך אתה תצטרך סט חדש..."
מוריס: "כן אבל אני אסע באוטו שלי לקנות סט חדש ואתה תיסע
מאחורי באוטובוס"
אלי:" היי! רק שתדע לך שתחבורה ציבורית היא דרך יעילה זולה ולא
מזהמת סביבתית להגיע ממקום למקום! "
מוריס: "זולה? אתה בן 18 זה עולה לך עכשיו פי 2"
אלי: "נהג האוטובוס לא יודע את זה"
מוריס: (באנחה):"טוב זה לא מביא אותנו לשום מקום אנחנו סתם
רבים"
אלי: "נכון... שנינו פשוט צריכים לעמוד מול האבות שלנו ולהגיד
להם בפנים! אל תתחיל להרביץ לפני שאני מסיים לדבר!"
מוריס( שוב נאנח) "אז בעצם אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בקשר
לזה?"
אלי : (עולה מחשבה בראשו כאילו נדלקת נורה) "בטח שיש דרך תגיד
לי מה היא הדרך הכי טובה לפתור בעיה?"
מוריס: "להתעלם ממנה ולהשתכר מאד?"
אלי: "נכון, אבל אפשר גם לברוח ממנה!, אנחנו חייבים לצאת
מהמרות של ההורים שלנו, לא להיות תחת הניהול שלהם לא להצטרך
להקשיב להוראות שלהם ובעצם...."
מוריס: "אממ, לסמם אותם ולשלוח אותם לאפגניסטן?"
אלי: "לא, התכוונתי למצוא מקום אחר לחיות, דירה משלנו ברצינות,
זה לא יכול להימשך ככה..."
מוריס: "אהה, דירה משלנו? למה לא אמרת קודם תן לי להרים צלצול
למתווך הדירות שלי לראות מה פנוי..."
אלי מסתכל עליו עצבני, "זה יכול להיות הפתרון המושלם "
מוריס: "ואיך נשלם על הדירה הזאת, אהה? עם המלצרות שלך והעבודה
שאני אמצא? וההוצאות? חשבונות?, אוכל?, בישול?, ולנקות?!!"
(העיניים שלו מתרחבות בפחד)  "תחזיק אותי יש לי סחרחורת "
מוריס נושם לאט לאט ואלי מנפנף עליו עם הידיים שיהיה לו אוויר
"תראה מה עשית עכשיו גרמת לי לחשוב על ניקיון.... אתה יודע
שאני אלרגי... !"
מוריס נרגע והחל לנשום כרגיל.
אלי: "אז מה אתה אומר? "
מוריס: "טוב ננסה לחפש אבל עם זה לא עובד אנחנו מסממים אותם
ושולחים אותם לאפגניסטן!"
אלי: "אני אקנה את הכרטיסים"

סצנה 4

מוריס ואלי עדיין נמצאים בתחנת האוטובוס, שניהם נראים מוטרדים
וחושבים על דבר מה
אלי נעמד לפתע, ונראה מאוד מרוצה מעצמו.
אלי: "אתה יודע על מה חשבתי?"
מוריס: "מירי בוהדנה בביקיני"
אלי: "לא, משהו רציני
מוריס: "אהה רציני, מירי בוהדנה בערום!!!"
אלי: "לא, אני מדבר ברצינות"
מוריס: "טוב בסדר, אממ... מירי בוהדנה בערום מפשיטה את בר
רפאלי"
אלי: "לא, יא חתיכת רב-חרמן, אני חשבתי על בן דוד שלך, רמי"
מוריס: "חשבת על בן דוד שלי מפשיט את מירי בוהדנה?"
אלי מנענע את מוריס: "תשכח ממירי בוהדנה, רק בן דוד שלך"
מוריס: "חשבת רק על בן דוד שלי"
אלי: "כן"
מוריס: "ואני החרמן???"
אלי בכעס: "לא בצורה כזאת, אידיוט, איפה גר בן דוד שלך?"
מוריס: "בשנקין, ת"א"
אלי: "ועם מי הוא גר?"
מוריס: "אממ, לבד"
אלי: "ומי יכול להצטרף אליו?"
מוריס חושב: "אמממממ, מ..."
אלי מביט בעניו ויודע מהי תשובתו
אלי: "...ולא מירי בוהדנה"
מוריס מביט באלי מבויש: "בר רפאלי"
אלי מאבד את העשתונות: "לא, אנחנו, אנחנו יכולים לגור איתו,
אנחנו יכולים לעבור מהחור הזה לת"א, להתרחק מההורים ולגור עם
בן דוד שלך!!!"
מוריס: "אהה, אז למה לא אמרת קודם. לעבור לגור עם בן דוד"
מוריס מתיישב בחזרה במקומו כאילו לא היה דבר. אלי מביט בו
בתדהמה.
אלי: "נו..."
מוריס: "מה נו?"
אלי: "מה נו מה?"
מוריס: "נומהנומההיי?"
אלי: "מה?", מנענע את ראשו, "בקשר לבן דוד שלך?"
מוריס: "אהה, זה בחיים לא יקרה, ההורים שלי לא יסכימו"
אלי: "אם יש איזשהו סיכוי לעבור למקום כלשהו זה לבן דוד שלך,
הוא משפחה קרובה"
מוריס: "אני גרוזיני, יש לי רק משפחה קרובה"
אלי: "זה הסיכוי היחיד שלנו"
מוריס: "לעבור לגור עם בן דוד שלי", מוריס משפשף בסנטרו ונראה
חושב כשחיוך עולה על פרצופו.
אלי: "על מה אתה חושב?"
מוריס: "על הרעיון שלך, זה רעיון טוב" מוריס ממשיך לחייך
אלי שוב קורא את חייכו.
אלי: "לא אתה לא, אתה מדמיין את מירי בוהדנה בערום, נכון?"
מוריס מוריד את ראשו כמבויש: "נכון"
על מניף את ידיו מעלה בייאוש.

סצנה 5

מוריס ואלי נפגשים בקומה שהם גרים (שניהם גרים באותה קומה),
אלי חזר מהים, אוכל משקית בוטנים, ומוריס מחזק שקית זבל בידו.
אלי: "אז אני רואה שסוף סוף נתנו לך מתנת יום הולדת" מצביע
לעבר שקית הזבל
מוריס: "כן, אם מדברים על מתנות, יש לי כרטיסיה בשבילך, קח את
חברה שלך לדייט"
אלי מפנה את גבו בכעס לעבר מוריס ופונה לביתו.
מוריס: "דיברתי עם בן דוד שלי"
אלי: "באמת, מה הוא אמר?"
מוריס: "הוא אמר שהוא ישמח אבל הוא צריך לקבל אישור מאימא שלי"

אלי באושר: "מצוין"
מוריס: "לא הייתי קופץ מאושר במקומך"
אלי: "למה?"
מוריס: " כי אני גרוזיני, וגרוזיני לא עוזב את הבית בלי אישה
ושתי ילדים"
אלי: "אתה תראה, יש לי הרגשה טובה בקשר לזה", אלי זורק בוטן
מעלה ותופס אותו בפיו, הבוטן נתקע בגרונו והוא מתחיל להשתעל.
אלי מסמן למוריס בזרועותיו שהוא זקוק לעזרה אך מוריס אינו
מבין.
אלי: "אעאור איי" (תעזור לי)
מוריס: מה?
אלי: "אעאור איי" ומצביע על עבר גרונו
מוריס: "מה אתה רוצה?"
אלי אוחז במוריס בחוזקה ומנענע אותו: "אעאור איי"
מוריס סוף סוף מבין שאלי נחנק.
מוריס בבהלה: "מה אני אמור לעשות?"
אלי מצביע על עבר גבו ומראה למוריס את תנועת ההמיליך כדי שהוא
יבצע אותה.
מוריס: "אין סיכוי, אני לא עושה את התנועה הזאת מאחורייך"
אלי צועק מפיו מקבץ של מילים לא מובנות אך קולו מראה כי הוא
רותח.
מוריס: "טוב, אבל אם אני שומע אנחה אחת אני עוזב אותך מייד"
מוריס מנסה לבצע על אלי היימליך.

בינתיים, אמו של מוריס משוחחת עם בן דודו(רמי) בטלפון.
אימא: "הוא קטן מידי, אין סיכוי שאני נותנת לו לגור איתך"
רמי: "הוא כבר בן 18, הוא לא הילד הקטן שלך יותר, אני עזבתי את
הבית בגיל מוקדם ותראה מה קרה לי?"
אימא: "אתה עזבת את הבית בגיל 17 והפכת לחשפן וכוכב פורנו!"
רמי: "את רואה, ממה יש לך לפחד?"
אימא: "הבן שלי לא יגור לבד בת"א עם בן אדם שהופיע בסרט "גברת
חלפון אינה זונה"
רמי: "הוא עוד מעט ילך לצבא, הוא צריך להתמודד עם החיים
האמיתיים"
אימא: " הוא מתמודד בסדר גמור"
רמי: " תאמיני לי, אנשים שגרים שנים עם ההורים שלהם סובלים
מבעיות פסיכולוגיות"
אימא: "הבן שלי הוא נורמלי לחלוטין, ואין לו שום בעיה"
אמו של מוריס הולכת לכיוון הדלת כדי להתבונן בבנה(לשכנע את
עצמה שהיא צודקת), ובדיוק תופסת אותו מבצע על אלי
היימליך(כמובן שלה זה לא נראה כך), ואלי צועק "יועאר עעק"
(יותר חזק).
אמו של מוריס נתקפת תדהמה.
רמי: "תאמיני לי הבן שלך צריך קצת חופש, שיגרה גורמת לך לעשות
דברים מטורפים רק כדי לצאת ממנה, היא גורמת לך להתנסות בדברים
שאפילו לא היית חושב עליהם לפני"
האם מקשרת את מילותיו של רמי למראה עיניה ומסכימה
רמי: "דברים כואבים ועמוקים מאוד.."
אימא: "אוקי תפסיק לדבר, אני אתן לו ללכת"
רמי: "מה באמת?"
אימא: "אני מסכימה, רק תפגיש לו כמה בנות, תסביר לו שהם
עדיפות"
רמי: "אל תדאגי, הוא יפגוש המון בנות, בנות שרואים רק בסרטים",
מדבר בקול נמוך לעצמו, " "שרואים בסרטי פורנו"
אימא: "מה?, לא משנה, הנה מוריס ניכנס אני אספר לו את הבשורה"
מוריס נכנס לביתו מזיע כולו ונאנח
מוריס: "אוף, זה היה קשה, זה היה ממש ענק, איך זה בכלל נכנס
לחור כזה קטן אני לא מבין, ולהוציא את זה היה פשוט סיוט, אני
חייב ללמוד לעשות את זה טוב יותר", אמו של מוריס נתקפת בהלה,
היא רצה במהירות לעבר החדר.
מוריס: "אימא יש משהו לאכול, בא לי נקניקיות, אמממ, אולי גם
שתי ביצים"

סצנה 6

אמו של מוריס יוצאת מהחדר לאחר כמה דקות עם שתי מזוודות, מוריס
בדיוק סיים לאכול ועושה את דרכו לעבר חדרו.
מוריס: "רמי סיפר משהו חדש?", מבחין במזוודות ואומר בפליאה,
"נוסעת לאן שהוא?"
אימא: "לא, אתה נוסע!"
מוריס: "מה באמת, למה?"
מוריס: "גיליתי כמה דברים חדשים לגביך!"
מוריס נלחץ: "אימא אני נשבע שאני לא יודע מאיפה באו כל הסרטים
האלו, זה לא שלי, שמרתי אותם לחבר, זה היה שעורי בית, בטעות
לקחתי אותם מהספרי..."
אמו קוטעת אותו בזמן הסבריו: "זה לא קשור לזה"
מוריס במבט מבויש: "אהה, כי אין לי שום סרטים כאלה"
אימא: "אתה נוסע לבן דוד שלך רמי בת"א"
מוריס נדהם: "מה???"
אימא: "אני מסכימה שתגור עם רמי"
מוריס: "ואו באמת", מוריס צוהל משמחה אך לרגע מפסיק ומתבונן
באמו, "את נותנת לי ללכת?"
אימא: "כן"
מוריס: "שתית משהו?"
אימא: "לא"
מוריס: "לקחת משהו, נכון?"
אימא: "לא, מה פתאום, אני פשוט חושבת שזה רעיון טוב שתעבור מפה
קצת, זה ינקה לך את הראש מכל מיני דברים"
מוריס: "באמת?"
אימא: "כן , אני חושבת שזה הזמן שתכיר קצת בנות"
מוריס: "אוקי, עד כאן, אני לא יודע מה עשית עם אימא שלי, אבל
אם היא לא תחזור לכאן, אני מתקשר למשטרה"
אימא: "לא, זה אני, אני פשוט חושבת שאתה צודק?"
מוריס: "ואו, מי האמין שאחרי כל הזמן הזה, תשחררי קצת מהרצועה
ותתני לי לחיות"
אימא של מוריס מתבוננת בו במבט נזעם, מוריס מבחין בכעס אמו.
מוריס: "לא שאני אומר שהיית  אישה רעה, היית רעה כמה שצריך" ,
הוא מבחין שאמו עדין כועסת, "לא רעה רעה, רעה במובן הטוב של
המילה..., שאני אומר רעה אני מתכוון ל...", מוריס מתחיל לגמגם,
"אוקי, אני אזוז עכשיו"
מוריס לוקח את המזוודות, והולך לעבר הדלת, קופץ מאושר וצועק:
"אני חופשי!!!"
מוריס מבחין שאמו עדיין מסתכלת.
מוריס: "אני כבר מתגעגע"

סצנה 7

מוריס ואלי מחכים מחוץ לביתם למונית שתגיע לאסוף אותם ותיקח
אותם לת"א, לחופש.
המונית מגיעה מוריס יושב מקדימה ואלי מאחור.
נהג המונית: " בוקר טוב לכם"
אלי: "בוקר מצוין"
מוריס מבחין שאין חגורת בטיחות מקדימה
מוריס: "אממ.. איפה החגורה?"
נהג המונית: "במהירות של 140 עדיף לך לעוף דרך השמשה"
מוריס יוצא במהירות מהדלת הקדמית, ועובר לאחור ומביט באלי בפחד
ומנענע בראשו.
המונית מתחילה בנסיעה.
נהג המונית: "נוסעים לת"א, אהה?"
אלי בחיוך: "כן, לת"א"
נהג המונית: "אם אפשר לדעת מה רע בחיפה? מה חסר לכם פה?"
מוריס: "אין שום דבר רע בחיפה פשוט אנחנו צרכים חופש, להכיר
מקומות חדשים"
נהג המונית: " חופש אהה, אני מכיר אנשים מהסוג שלכם שרוצים
חופש, נוסעים לת"א כי שם הקהילה שלכם מפותחת יותר"
אלי: " מה יש הרבה רוסים גם בת"א?
נהג המונית: "אל תנסה לעשות עלי את כול ההצגות האלה, אני מריח
אתכם מקילומטרים, אני בטוח ששנכם מכירים אחד את השני מקרוב
מאוד"
מוריס נלחץ: "זה לא היה בכוונה, הוא נחנק מבוטן, הייתי חייב
לעזור לו, הייתי חייב"
נהג המונית: "כן, נחנק מבוטן , אני מכיר את התירוצים שלכם, פעם
זה נחנק מבוטן, ופעם זה הסבון נפל במקלחת, או שרק הרמתי את
השקל שנפל לי, אתם חושבים שאני לא יודע מה קרה. תעשו לי טובה
אני מכיר כבר את כול התירוצים.
אלי: "אני לא יודע מה אתה חושב, אבל אני והוא לא...לא..."
נהג המונית: "הומואים?"
אלי: "כן"
נהג המונית: "אז כן?
אלי: "לא לא, כלומר כן הומואים אבל לא אנחנו"
מוריס: "אה???"
נהג המונית: "אתה רוצה להגיד שאתם לא"
אלי: " כן, אנחנו לא, לא עשינו משהו מוזר כזה בחיים!"
מוריס: "מה כבר שכחת, את הטיול השנתי"
אלי מביט במוריס בתדהמה.
מוריס: "זוכר שלא יכולתי להזיז את היד ועזרת לי להתקלח"
אלי: "מה אתה עושה?"
מוריס: "מצטער"
אלי: "הסכמנו שלא מזכירים את זה לעולם"
מוריס: "מצטער"
נהג המונית: "אל תכעס על החברה שלך,  הייתי מנחש שאתה הומו רק
לפי החולצה שלך"
אלי מביט אל מוריס בכעס: "אמרתי לך שכתום זה לא הצבע שלי"

סצנה 8

מוריס ואלי במונית ברקע מתנגן השיר "דיווה" של דנה אינטרנשל.
מוריס מנענע את ראשו למשמע המוזיקה.
אלי:  "אתה מוכן בבקשה להעביר את השיר"
נהג המונית: " דווקא חשבתי שתיהנו מהשיר הזה"
אלי: "תשמע, בפעם האחרונה אני והוא לא..."
מוריס קוטע את אלי בפזמון של השיר ומצטרף לשירה
מוריס: "דיווה נריע דיווה וויקטוריה, אפרודיטה..."
נהג המונית: "כן, בטח"
אלי: "אתה מוכן בבקשה לכבות את הרדיו"
נהג המונית: "אין בעיה, רק אל תתרגז כל כך. נראה לי שהטמפון
לוחץ עלייך"
אלי: "אין לי שום..., לא משנה"
מוריס ואלי יושבים דוממים במונית. מוריס מתחיל לזמזם את השיר
"דיווה", אלי מביט בו בכעס.
אלי: "אתה מוכן להפסיק עם זה"
מוריס מפסיק לזמזם. לאחר זמן קצר הוא מתחיל לשרוק את השיר
"דיווה".
אלי: "מה אתה עושה?"
מוריס: "שורק"
אלי: "אבל ביקשתי ממך להפסיק"
מוריס: "לא אתה לא"
אלי בכעס: "לפני שנייה אמרתי לך להפסיק"
מוריס: "אמרת להפסיק לזמזם"
אלי: "זמזום, שריקה זה אותו הדבר"
מוריס: "לא זה לא, זמזום זה כך", מוריס מזמזם את השיר "דיווה"
,"שריקה זה כך" מוריס שוב שורק את  השיר "דיווה".
אלי משתגע: "מה שזה לא יהיה אתה מוכן להפסיק"
מוריס: "אם זה מפריע לך כל כך אני יפסיק,  יו מה אתה לחוץ כל
כך"
אלי: "אני לחוץ כי נהג המונית הזה חושב שאני ואתה, אתה יודע,
וזה לא מוצא חן בעני בכלל"
מוריס: "אנחנו באמת נהיה זוג חמוד"
אלי: "מה, מה קורה לך, אתה ואני לא זוג, לא כלום, לא זוג,
הבנת?", אלי פונה לעבר נהג המונית בצעקת ייאוש, "לא זוג!!!"
נהג המונית פונה אל מוריס: "אתה יודע שאתה יכול למצוא הרבה
הרבה יותר טוב ממנו"
מוריס בחיוך: "אני יודע"
אלי מביט בשניהם בתדהמה ומנסה לפתוח את דלת המונית בזמן
הנסיעה
מוריס: "מה אתה מנסה לעשות"
אלי: "לברוח מפה, לפני שיקראו לנו יוסי וג'אגר"

סצנה 9

המונית מסתירה את מוריס ואלי וכשהיא נוסעת שניהם מוסתרים ממספר
הרב של המזוודות.
אלי: "מוריס אתה מריח את זה"
מוריס: "כן, זה בא ממך?"
אלי: "לא, את האווירה, את האנשים, את ה..."
נשפך על אלי דלי של מים מלמעלה, אלי ספוג עד לשד עצמותיו.
מוריס מביט על אלי ומתפקע מצחוק. לפתע נשפך עוד דלי מים הפעם
על מוריס, הפעם אלי צוחק על מוריס.
מוריס אומר במבט עצבני "לא משנה בוא ניכנס"
שניהם עומדים ספוגי מים מול דירתו של רמי (בן דודו של מוריס).
אלי מביט בשם שעל הדלת ( רמי "בזוקה" גורדון).
אלי: קוראים לו "בזוקה"? לא אמרת שהוא עורך דין?"
מוריס: "כן, אימא שלי אמרה שהוא עורך דין מפורסם שדפק הרבה
אנשים, בגלל זה השם בזוקה"
אלי מהנהן בהסכמה
אלי: "נשמע סביר"
מוריס נכנס ראשון לדירה, ואלי אחריו.
רמי: "היי, שלום לכם"
מוריס מחבק את רמי, ואלי מביט בו בתדהמה.
רמי מביט בשניהם רטובים.
רמי: "אני רואה שכבר פגשתם את  גברת פולנסקי"
אלי מביט לעבר רמי פעור פה. רמי מביט באלי ההמום ושם לב שהוא
מזהה אותו.
אלי: "אני מכיר אותך, אתה הופעת ב..."
רמי קופץ על אלי וחוסם את פיו במהרה.
אלי מתחת לידו של רמי: "סאהט פומו" (סרט פורנו)
רמי: "כן, נכון. הופעתי בסרט פרומו לחברה שלנו"
אלי מנענע את ראשו ומנסה שוב לדבר אך רמי אוחז בו בחוזקה.
מוריס: "איפה השירותים, אני מתאפק כל הנסיעה"
רמי מצביע לעבר השירותים. מוריס נעלם מהשטח ורמי מוריד את ידו
מפיו של אלי.
אלי: "אני לא מאמין, אתה..., אתה..."
רמי: "בזוקה מן"
אלי: "אתה כן... כן..."
רמי: "כוכב פורנו"
אלי: "אני מעריץ אותך, ואוו, היית תותח באבא רטוב 3"
רמי: "תודה, תמיד שמח לפגוש מעריצים"
אלי: "אני חייב לספר למוריס"
רמי תופס את אלי ומקרב אותו אליו.
רמי: "אסור שתגיד מילה למוריס, הוא לא יודע"
מוריס נכנס באמצע המשפט
מוריס: "מה אני לא יודע?"
אלי ורמי נלחצים
אלי: "אממ...אהה"
רמי: "אממ...אהה"
אלי: "אתה לא יודע שהפסדת!"
מוריס: "הפסדתי במה?"
רמי: "משחק השירותים!"
רמי מעוות את פניו למשמע עצמו
מוריס: "חוק השירותים?"
אלי: "כן, אל תתנהג כאילו אתה לא מכיר את חוק השירותים, ספר לו
רמי"
רמי: "כן, החוק הזה אומר ש..."
אלי : "...מי שנכנס לשירותים ראשון מפסיד, והמפסיד צריך..."
רמי: "להוריד את הזבל, לעשות כביסה ולשטוף כלים במשך חודש"
רמי ואלי מביטים במוריס, לא מאמנים שהוא יקנה את ההצגה העלובה,
וההסבר הלא הגיוני שלהם. מוריס מביט בהם כלא מאמין.
מוריס: "אני לא מאמין!" אלי ורמי מתכווצים, "אני לא מאמין
ששכחתי את חוק השירותים", מוריס מכה בראשו, "אני כל כך טיפש"
מוריס נכנס לחדרו, אלי ורמי נושמים לרווחה.

סצינה 10

אלי ומוריס מתמקמים בחדרם המשותף.
מוריס: "חשבתי שרמי יגור בבית יותר יוקרתי, בכלל חשבתי ששנקין
אמורה להיות שכונת יוקרה. המקום נראה כמו סמטה ארוכה ומאורת"
אלי: "מה פתאום, שנקין היא אחת משכונות היוקרה בת"א. יש פה רק
אנשים בלי מעמד, עורכי דין, שופטים, רואי חשבון. כולם גרים כאן
בסביבה"
מוריס: "אז למה הבתים מסביב נראים ככה?"
אלי: "זאת האופנה בת"א, אתה צריך לשכוח כל מה שראית בחיפה, כאן
הכל שונה"
מוריס: "אולי אני באמת פשוט צריך להתרגל לסביבה החדשה"
רמי נכנס לחדר.
רמי: "טוב חברה, אני חייב לזוז יש לי סצנה..אממ, כלומר משפט
חשוב מאוד היום אני אחזור מאוחר"
מוריס: "יש לך משפט בערב?"
רמי: "כן, כלומר אממ..לא, אממ..."
אלי: "הוא מתכוון שזה בית משפט לילי"
מוריס: "בית משפט לילי"
רמי: "כן, מה אתה לא יודע שככה זה בת"א"
מוריס: "באמת אקח לי קצת זמן להתרגל למקום הזה"
רמי: "אוקי, אני אלך תרגישו כמו בבית"
רמי עוזב את החדר ומשאיר את מוריס ואלי לבדם.
מוריס: "אולי כדאי שנעשה סיור בשנקין"
אלי: "לא, לא נראה לי שכדאי אני מרגיש עייף מהנסיעה"
מוריס: "עייף, ממה? זאת היית נסיעה של שעתיים, לא טיסה
לארה"ב"
אלי: "לא זה המעבר, אני מרגיש שחוותי יותר מידי ליום אחד..."
מוריס: "טוב, אז אני אלך לבד"
אלי: "לא, אסור לך"
מוריס: "אסור לי?"
אלי: "זה מסוכן להסתובב בשעה כזאת"
מוריס: "בצהריים?"
אלי: "בוודאי, זאת השעה שבה כל העבריינים מסתובבים"
מוריס: "בצהריים?"
אלי: "אהה, ובערב הכל בטוח. חוץ מזה ביום הראשון בעיר חדשה
עדיף להישאר בבית"
מוריס: "למה?"
אלי: "כדי לא לחטוף הלם תרבות"
מוריס: "עברנו מחיפה לת"א, לא מחדרה לניו יורק"
אלי: "אם אתה רוצה תצא ותנסה, אני לא אחרי למה שיקרה לך"
מוריס: "מה כבר יכול לקרות מהלם תרבות"
אלי: "אממ..., אימפוטנציה"
מוריס נבהל ונזרק לאחור
מוריס: "אימפוטנציה, אתה מתכוון ל...", מוריס מצביע על איבר
מינו.
אלי מהנהן בראשו.
מוריס: "אני לא יוצא מהדירה שבוע"
מוריס יוצא מהחדר.

סצנה 11

מוריס ואלי צופים בחדשות בסלון. שניהם טחובים את ידהים
למכנסיהם בסגנון "אל באנדי"
אלי: "את מי אתה אוהב יותר מיקי ואלון או גדי ויונית?"
מוריס: "אני תמיד אהבתי את אבי וג'ולי"
אלי: "התכוונתי בחדשות!"
מוריס: "אהה, אני אוהב את מרי ואלי"
אלי: "אין שום מרי ואלי בחדשות"
מוריס: "בטח שיש"
אלי: "באיזה חדשות בדיוק?"
מוריס: "חדשות הספורט"
אלי מרים את ידיו בכניעה, לפתע נשמע צלצול מפעמון הדלת. מוריס
ניגש לפתוח ומצפה שזהו בן דודו רמי. אך בכניסה עומדת בלונדינית
יפיפייה ושופעת.
מוריס מאבד את נשמתו וכמעט מתעלף למראה הבחורה.
אלי: "מי זה בדלת"
מוריס: "זה...אממ...זאת...., אני צריך מים"
אלי מתרומם מהספה ותגובתו לבחורה היא זהה לזו של מוריס.
הבחורה(נעמי): "היי, בחורים!"
מוריס פונה לעבר אלי
מוריס: "היא דיברה עכשיו אתנו?"
אלי: "אני חושב שכן, תשחק אותה קול"
נעמי: "קוראים לי נעמי, איך קוראים לכם?"
מוריס: "היי, אני מוריס ואני בן דוד של רמי, וזה אלי חבר שלי"
נעמי: "אהה, אתם ממש חמודים, אני השכנה שלכם"
אלי: "השכנה שלנו?"
נעמי: "כן"
אלי: "תסלחי לי רגע"
אלי ניגש לחדר וסוגר את הדלת. מבעד לדלת נשמעת צעקה: "יש,
אלוהים סוף סוף, תודה תודה לך!!!"
אלי חוזר לסלון ומחייך לעבר נעמי.
נעמי: "אתם יודעים מתי רמי חוזר"
מוריס: "כן, כשהוא יסיים לעבוד"
נעמי: "אהה, אוקי תמסרו לו שנעמי אמרה שהיא נהנתה מאוד אתמול
ורוצה לעשות את זה שוב"
מוריס: "לעשות מה שוב"
נעמי מחייכת לעבר מוריס ונוגעת ברכות בלחייו.
נעמי: "תחשוב לבד"
מוריס מתעלף ואלי תופס אותו במהירות
אלי: "אנחנו נמסור לו"
נעמי: "ביי, חמודים"
מוריס מתעורר
מוריס: "חלמתי שבלונדינית משגעת ליטפה אותי"
אלי: "זה לא חלום, מוריס, זה לא חלום"
מוריס: "אני אוהב את ת"א"
אלי: "גם אני"
מוריס ואלי מתחבקים מאושר

סצנה אחרונה

מוריס ואלי ישנים בחדר מיטה לצד מיטה. מוריס נוחר בחוזקה ואלי
לא מצליח להירדם. אלי דוחף למוריס כרית לפה, אך הרעש מתחזק רק
יותר. הוא מכה את מוריס ומוריס מתעורר בבהלה

מוריס: "מה קרה?"
אלי: "אתה נוחר כמו פיל"
מוריס: "מה?"
אלי: "אני לא מצליח להירדם"
מוריס: "עד שנרדמתי, עכשיו אני צריך לשירותים
אלי: "יופי"
מוריס יוצא מהחדר לעבר השירותים. בדיוק כשהוא מגיע לסלון
יוצאות מהחדר של רמי שתי בחורות מהמהמות. מוריס נדהם ונשאר
דומם במקום
אחת הבחורות: "רמי לא סיפר לי שיש לו חברים חמודים"
מוריס עדיין מטושטשים משינה לא מאמינים למראית ענייהם, הוא
נשאר משותק.
מוריס: "אהה" (מהופנט)
השנייה: "לילה טוב, מתוקים"
ושניהם מנפנפות נשיקה וירטואלית
מוריס: "אהה" (מהופנט)
בשנייה שהדלת נסגרת מוריס מתעלף ונוחת על הרצפה. אלי מופיע
מדלת חדרו
אלי: "שוב הוא נרדם בדרך לשירותים"
מוריס נמצא שרוע על הרצפה שחיוך גדול מרוח על פניו. אלי גורר
אותו לחדר בחזרה.