תוסיף לבועה בה אתה חי מעט סבון,
ותתרווח...
צפה באופרה בה אני רק זיכרון,
ותתמתח...
תהנה מהריגוש של לפנטז על אחרות,
ותזדקף... עכשיו,
תסבול מהייאוש, זה לא יקרה במציאות,
שפוך את זרעך לשווא.
תמשיך להתמסר לדיכאון,
רק תחייך לאמא,
ותוציא עלי את כל הכעסים, ילדון,
אני מחכה, קדימה...
תכתוב לנו עוד איזו יצירה,
תראה עד כמה אתה כשרוני,
ואז תתחפר מתחת לשמיכה
ותתחבר לאושר הפנימי.
דבר אלי בקול ההיגיון,
יפה נפש או חרא מתנשא?!
ידידים, אצלך בדימיון,
מחרבן עלי ואחר כך מתפלא?!
ספר לי שוב כמה אני יפה,
מוכשרת ואחלה בן אדם,
חושף במבטך קצת אהבה,
בניחוח רגשות אשם.
שחק אותה גברי ומסוקס,
עם מעיל עור, עגיל וקעקוע,
אך מולי אתה מסכן ומבואס,
מחפש אצלי עידוד ושעשוע.
שתף אותי במה שעל ליבך,
אתה יודע שרק אני אבין,
ואם אחזור להיות איתך,
תקרא את זה ולא תאמין,
שזה בא מאהבה...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.