כשנולדת, גילו בך פגם
נדיר: האישונים
הפוכים,
את מסתכלת רק החוצה וכולם
בפנים, איפה הם?
אי אפשר לראות. אינם נראים-
רואים, זויות משולשים קהות
מבט עוצמות פנים, והולכים
ביניהן במשוער, יחפים
כמו שתיקה מתבלבלת
בשדה קוצי-יודים. לא-פחדים
נתלים בין ריסים קלים, ערסלים
לנדנד עייפות, צל מילים ותינוקת
נרדמת לתוך הבשר, תלתלים
של לבד מתנפצים אל הכר, גלגלים
ושיניים: אישה משוגעת,
זורעת בשדות-ראייה
את כבליה לדעת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.